מעשן את החיים
יושב עם סיגריה ומעשן את החיים .
מתוק ודבש לי בחיים.
עוד חמצן ואני איתן.
הסיגריה שלי אינה הבדיל והעשן.
אלה סיפורים שבצעירותי.
היו לי לזרים.
מחשבות כעין ערפל
עוטפים את דמותי.
ותפילה אשא.
הרים ראשי וימלמל מילים לרפואה הגוף שלי.
האבק בתייר טורדני שפוסלת.
בגופי משליח.
רק אז אתפנה להביט בסיפורים שלי במרוצת השנים.
הסיפור בתמונות מסופר.
ואני מביט לאחור וכותב אותו כאן.
אישה במקום שלו אקרא.
שם במקום ההוא.
אומרת לי העולם אפל ולי אין מנוח.
מה אעשה.
מה אעשה.
הולך אני איתה לאורך השביל.
והסיפור לה/לו מספר בעזרת
אהבתי
קחי שתי צבעים שפחי לנוזל מה הצבע שיבלוט.
הקהה הוא הבהיר.
הקהה הוא העצב.
הבהיר הוא השמחה.
צבעים בהירים קשה להבליט.
אבל שהם בולטים מסלקים את החושך.
ולנו נותנים בעור שלנו מאור של שמחה.
אני יודע קשה להתמודד עם הצבעים הקהים.
אבל ראי את הלילה.
מה יפה יותר הירח והכוכבים-
או החושך האין סופי.
בחר/י בתבונה בין הכוכבים והירח או לחושך האיו סופי
בכל מקרה יש חיוכים שחסרים לי/
שלך הוא אחד מהם/
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
