זה כל כך אני ^^

הכרתי אנשים מגניבים.

חיכיתי כמה שנים ובסוף זה השתלם לי.

הם אחלה, ובאלי לראותם שוב.

2 בנים, 3 בנות, אני וחבר שלי. וחברה שלי מפעם.

אחלה חבורה. 

אז למה, למה לעזאזל עדיין לא טוב לי ב-100%?

בגלל התואר הזה.

עליי להשלים שיעורים שהפסדתי

עליי להשלים עם העובדה שאני לומדת עם אנטיפטים 

עליי להשלים עם העובדה שאני כבר לא בטוחה ב100% שזה מתאים לי

עליי להשלים עם העבודה שכולם שונאים אותי שם, או לפחות כך זה נראה.

עליי להשלים עם העובדה שאין לי חברה טובה כמו שאני הייתי רוצה

שתהיה צמודה אליי ותתן לי ביטחון.

עליי להתנחם בזה שבמעונות סבבה לי סה"כ

יש לי עבודה

יש לי מלגה

יש לי חבר שגר איתי ואוהב אותי

יש לי את עצמי, שאני בסה"כ בסדר ויכולה להסתדר

אז למה החרדות שוב באות? יימח שמן....

היום נסיעה לירושלים. אולי זה יסיח את דעתי...

סופ"ש ירושלמי נעים לי...