אז אחרי מלא זמן.. הסיבה שלשמה פתחתי את הבלוג הזה,

מילאתי את הדפים בפוסטים עליה ועל החיים שלי שנראו לי כסרט בזמנו..

זה נגמר. 

עבר כמעט חודש מאז שהיא נפרדה ממני,

ואני עדיין לא מסוגלת כ"כ לכתוב מה קרה או מה נהרס שם,

או לעיין פה בבלוג ולראות איך הכל התחיל והפרפרים בבטן.. וריח של חורף.. וזכרונות אחרים..

אני יודעת שהרוב הוא באשמתי,

לא שזה כבר משנה.. אבל מאכזב, אכזבתי את עצמי שוב עם האופי המחורבן שלי - בדיוק כמו של אבא שלי,

ניסיתי. ניסיתי להשתלט על עצמי,

ניסיתי להשתנות, ונכשלתי.

עדיף לי להיות לבד,

ככה אף אחד לא יצטרך להתמודד עם האופי הנוראי שלי,

עם הבנאדם הקשה שאני.

אני כ"כ מתגעגעת אליה. בחיים לא חשבתי שהיא תסיים את זה.