ואוו כמה זמן עבר מאז העדכון האחרון בבלוג הזה.
בתקופה ההיא באמת הייתי עסוק הרבה במקום של נשים בחיים שלי, של סקס.
סקס היה הדרך שלי להעריך את עצמי בצורה מסוימת. אני מניח שהרבה חווים את זה אבל אצלי זה לקח חלק משמועתי בהרגשה האישית.
אני מצליח לשכב עם בחורות = אני בסדר.
אני לא מצליח לשכב עם בחורות = משהו לא בסדר. למה משהו לא בסדר? מה לא בסדר?
הבנתם את הרעיון :)
היום אני במקום אחר. בזוגיות מדהימה כבר מעל 3 שנים. גרים ביחד. חיים ביחד.
הסקס מעולה ;)
אבל תקופת הקורונה מעלה סוגייה מעניינת. בדרך כלל יש קשרים חברתיים במקום העבודה, בהסתובבות בעולם.
הקורונה כידוע הפסיקה כל אינטרקציה ספונטנית. זה מורגש מאוד בעבודה אבל למזלי אני עובד בחברה שמשקיעה הרבה בחלק הזה
(פגישות קפה בזום רק בשביל לדבר, שיעורי יוגה ופילאטיס ביחד).
אבל החלק של הפלרטוט התמים כבר לא קיים, ופה הייתי שמח לשמוע איך זה עובד אצלכם.
תמיד היה לי Work wife שיש איתה פלרטוט תמים. ממש לא משהו מיני, קצת להרים אחד לשניה, קצת לשאול מה המצב. זה חשוב בעיניי.
אני יודע שגם לבת הזוג שלי יש משהו דומה בעבודה. יש לה Work husband ולמרות שאני לא נכנס לשיחות שלהם, אני בטוח שיש שם פלרטוט בקטנה כזה. לא מתוך כוונה שיקרה משהו, מתוך מתח מיני בריא אני מניח?
מישהי פעם אמרה לי את המשפט "לקבל תאבון בחוץ אבל לאכול בבית", אני מניח שזה מסכם טוב את מה שאני רוצה להגיד.
אבל השאלה שלי היא כזאת: האם זה משהו המוסכם בשתיקה בין המינים? זה מובן מאליו?
האם זה משהו שאני צריך לדבר עליו עם הבתזוג?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
