"בדרך. תכף תקבלי הוראות נוספות"

 ׳מה נסגר איתו... למה לוקח לו כל כך הרבה זמן להגיע. טוב, אולי הוא בוחן אותי. הכל טוב, אחכה כמה שצריך, אראה לו שאני על מי מנוחות. חוץ מזה הוא צריך לדעת שפשוט הזמן שלנו ביחד מתקצר כל אימת שהוא מאחר... וואוו... אולי זה העונש שלו בשבילך- שתחכי כמו שהוא חיכה?  לא... אין מצב. זה ילדותי מדיי. הוא יעדיף להפליק לי בישבן. ואולי הוא לא יבוא בכלל...?׳

  "כנסי בשער של בית הספר וחכי לי בכיסוי עיניים בספסל"

 ׳זה הגיע, אבל מה בעצם הגיע. כל מה שאני שומעת זה ילדים... הוא אמר שעוד 20 שניות הוא פה אז הוא פה... זה מרגיש כמו נצח. זה ממש לא היה 20 שניות. לא ולא. בינתיים תנסי להתרכז בקולות של הילדים ואם הם מתקרבים..

מי היה מאמין, את נוסעת חצי שעה בשביל לקבל עונש. לזה פרוייד התכוון כשקרא למזוכיסט- מזוכיסט ואת הדוגמא הכמעט מושלמת לזה. את פשוט סתומה. מי עושה דבר כזה? להפקיד את הגוף שלך בידיים של זר. 
אני ממש מקווה שיראה שאני כזו רזה ושברירית ויכמרו רחמיו עליי.'

 -          צעדים...

 ׳ זה הוא, זה הוא, זה הוא. מעניין אם אני נראית עד כדי כך חסרת אונים. 
 איזה כייף הוא התחיל עדין... אבל אל תצפי שכל הפגישה תהיה כזו. אל. הוא שואל שאלות,תעני. למה את לא מצליחה לדבר איתו? את יוצאת כזו ילדותית וחסרת תוכן כשאת לא מגיבה לו, או שאת מגיבה לו ב"לא יודעת" או "ככה". תתאפסי על עצמך. את יכולה יותר מזה׳.

 -          סטירה

 ׳וואו. אם זה לא היה כואב זה בטח היה מצחיק. בעצם.. זה כן מצחיק. אבל למה בעצם? .קשה לי לומר... פשוט תצחקי את כל מה שיש לך עכשיו כדי שאחרי הסטירה הבאה תצליחי לשמור על ארשת פנים רצינית. טוב. זהו. תחשבי על הכאב שהרגע חווית. חוץ מזה את יודעת שאת עוד מעט תבכי ואת מרשה לעצמך לצחוק. מכינה את הפנים לסטירה הבאה.. כולי מתכווצת.. סוגרת עיניים חזק. צוחקת. אולי זה בסדר אחרי הכל. בכל אופן, לא משנה מה, תסתירי את החיוך המכוער שלך. בסופו של דבר זה מה שגרם לי לחזור לרצינות... לא בא לי שיראה את החיוך שלי בלי המבט.׳

 -          סטירה

 ׳את זוכרת שאת יכולה ללכת ברגע שבא לך. את לא חייבת להשאר פה.. את לא חייבת לו דבר. אם לא טוב לך קחי תרגליים ותלכי. אבל אני לא ממש רוצה ללכת. קחי בחשבון רק שאם הוא דפוק בקטע רע, זה אבוד לך. הוא לא ייתן לך ללכת בחיים. אוףףףף הוא כזה קשוחחח׳

 -          צביטה בפיטמות למשך 15 שניות.

 ׳אל תבכי, אל תבכי. טוב, את בוכה.. את כזו חלשה. לא יכולה לספוג את הכאב הקל שבקלים. את אפילו אוהבת את זה ברמה מסוימת. הנה הדמעה שלי, אני מרגישה אותה יורדת במורד הלחי, לקצה השפה. הוא בטוח קלט. איזו ילדונת.׳

-           דיבורים שלו על כל מיני דברים... שתיקה רועמת שלי.

 ׳ רוצה להכנס לתהליך.. לא רוצה להכנס לתהליך... רוצה ללכת בדרך שלי... לא רוצה ללכת בדרך שלי... לחשוב על זה בבית? לא. אני רוצה את הדרך שלו, היא מרגישה לי נכונה... כל עוד הוא לא סאדיסט דפוק בראש.. אבל איך אדע?? איך אדע שאני מפקידה את עצמי בידיים של מישהו שבאמת לא ייפגע בי... חוץ מזה- את בטוחה שתצליחי לעמוד בכל הדרישות שלו? את לא יכולה לסבול את התחושה הזו עם עצמך כשאת מאכזבת. את פשוט לא יכולה. זה סבל נוראי. אולי בכל זאת תגידי לו שתחזרי הביתה ותחשבי על הדברים. מה היה לך רע לפני שהוא נכנס לך לחיים תגידי... אוף כמה אני מזיעההההה, נדמה שאני מטפטפת מהמקום הלא נכון בגוף. מתי זה ייגמר... ניתן לזה עוד קצת ונלך.. את חייבת לנשום.׳

 -          האצבעות שלו על הדגדגן שלי.

 ׳ אני לא מצליחה להבין מה הוא אומר מרוב שטוב לי. דיי. תתרכזי בו. תקשיבי לו. נו... בסדר- הוא מדבר על הבחירה שלי בדרך שלו. אני רוצה אני רוצה. הוא לא יפגע בי. ואני תמיד יכולה לעזוב מתי שבא לי. אל תשכחי את זה. את יכולה לעזוב כשלא טוב לך. אבל את נכנסת לתהליך.. את צריכה להיות טוטאלית. את מסוגלת לעמוד בזה?.. כן. כשאני רוצה באמת אני עושה. כשזה מכל הלב. עד עכשיו זה היה חצי כח... לא באמת הבנתי, זה לא באמת בא לי מהבטן,מהחדרים בלב. יופי. שמחה שהחלטת. בטוחה שגם הוא ישמח לשמוע אותך אומרת את זה.

 -          הזין שלו על קצה השפתיים שלי.. מכניסה לאט, מרטיבה לאט.

׳ וואו.. יש לו ריח טוב. הוא נקי. משהו בי נרגע. אבל רגע, למה הוא לא עומד. מה אני לא מדליקה אותו? מה אני צריכה לעשות בשביל זה. אני לא רגילה לזה, בחיים לא הייתי עם גבר שלא עמד לו מולי. זה לא ייתכן.  כנראה שאצטרך להכין את עצמי למציצה ארוכה, הוא כבר הכין אותי לזה בעצמו. טוב תמצצי כמו שאת אוהבת ויודעת... תתרכזי במציצה למרות אי הנוחות בברכיים. את אוהבת את זה... תתרכזי. הזין שלו בפה שלך מדליק אותך. אני יכולה להגיד שהוא עבה... לא סגורה לגבי האורך כי הוא לא עומד. אוף. איזה מבאס הוא שהוא לא עומד. רוצה לעשות הכל שהוא יעמוד. תנסי להכניס אותו עמוק׳.

-          תופס לי חזק את הראש ודוחף לי עמוק את הזין שלו "כמה זמן את חייבת לי?"

 ׳לא.. אין סיכוי שאני מחזיקה ככה 15 שניות. אני מקיאה בדוקקק. תתנגדי לו. תוציאי בכוח. חוצפן. אני גם שילמתי על זה כבר בפיטמות. למה הוא טורף את הכללים. תראי אם הוא יתן לך או לא. אם הוא לא יקשיב לצורך שלך להוציא ויכפה עלייך את הולכת מיד אחכ. 

 -         תופס לי חזק בגרון.

 ׳אני אוהבת את זה ואני לא אוהבת את זה. זה מלחיץ אותי. אני שונאת אותו. למה לא הלכת?? למה היית צריכה לנסוע חצי שעה כדי שהדפוק הזה יתעלל בך. מפגרת. הכל כחול חזק מרוב ששחור. ועוד כל מיני צבעים.. נקודות זוהרות על הרקע הכהה. אוף איזה ידיים יש לו. אני חייבת להרגיש אותן בכל הגוף שלי. אבל זה לא יקרה אם אאבד פה הכרה. תתנגדי. תשתחררי מהאחיזה שלו. הוא דפוק אמיתי. עוד פעם את בוכה? ילדה טיפשה.
לא. רק שלא ידבר על הפחד שלי מהקאה. עדיף לשתוק. לא בא לי לפתוח את החרדות שלי מולו.. הוא יחשוב שזה עוד אחד מהתירוצים שלי. שאני בכיינית.מתמסכנת. לא. אני אלמד לחדור איתו עמוק לגרון ובלבד שלא יראה בי מתחמקת. הוא לא מאמין לך עוד 100 אחוז. להזכירך. 

 -         מרים אותי לשבת לידו על הספסל.

 ׳אני זרוקה לידו ככה... באיזו פוזה של חסרת אונים.. אני מאוהבת בפוזה הזו... מקפלת רגליים מניחה את הכפות על הספסל.. כל כך נעים לי להרגיש את האצבעות הגדולות שלו מטיילות בי, משחקות במגרש המשחקים של בית הספר.
וואו. נעים... והוא אגרסיבי למדיי.. לא מסתדרת לי ההנאה והאגרסיביות שלו בתוך החור שלי. הן לא הולכות ביחד בדרך כלל. 
אמאלה... מה קרה פה עכשיו.. זה אמיתי? הרגשתי שיוצא ממני משהו בכמות לא מבוטלת אבל... אוף. רגשות רגשות רגשות ובכי. איך זה שאני? אני, שכל כך קשה, הצלחתי להשפריץ...? כמו בסרטים שאני רואה... 
ושוב. האגרסיביות קצת כואבת... אבל גם הרבה לא. יותר לא מכן. ואני שוב משפריצה. מפסיקה לבכות. מאוכזבת. זה פיפי. היה לי פיפי גם לפני.  מעניין. אאוף אני רוצה אותו שם לנצח. ככה לנצח.

-           מוריד אותי שוב למצוץ לו וברקע צלצולי הודעות בטלפון.

 ׳וואי.. איזה מעצבן הואאאאא... אני נותנת פה את כולי לזין שלו ועל הזין שלו... הוא בטלפון עם הודעות. בטח שלא יעמוד לו. הוא לא מרוכז בשיט. תגידי לו את זה. תאזרי אומץ ותקווי לטוב. '

 -          יכול להיות שתהייה לנו עוד מעט חֵברה.

 ׳ מהההה.... חוצפן. חוצפן. דפוק בשכל. תעצרי את הדמעות. את לא בוכה. שיחנקו לך את הגרון. את מפגרת. טיפשה. בא לי לבכות לתוך עצמי... אני צורחת בפנים ולא יכולה להוציא החוצה. הוא כועס על ה"מה" היתום שלי... אין לו מושג מה הולך לי בפנים. למה באתתתתת. הוא יעשה בך מה שבא לו. כל מה שבא לו ואת פה תהיי חסרת אונים. מישהו יצפה בך.. אולי הוא ירצה שתמצצי למישהו אחר. אוףף אבל את לא רוצה. תגידי לו שאת לא רוצה. תשתפי אותו שזה מפריע לך. שאת בלחץ. תגידי לו שזה לא משהו שאת לא רואה שתעשי בעתיד אבל לא עכשיו.. לא ככה.׳

 -          מחזיק לי את הראש אחורה מהסנטר בשתי אצבעות שלו ומדגיש שהוא לא שואל אותי.

 ׳ זה מדליק אותי.זה מעצבן אותי.זה מכעיס אותי. זה מתסכל אותי.זה כואב לי בצוואר. בן זונה. בן זונה.בן זונה. אם קורה משהו שאני לא אוהבת אני לא חוזרת אליו יותר בחייייםםםםם. שיזדיין.׳

 -          מתחיל להסביר לי מי זו החֵברה ושהיא צפויה להגיע כנראה.

 ׳אויי.. אני כל כך רגועה עכשיו... כאילו אבן 7 טון ירדה לי מהלב.. בא לי לחבק אותו. איך אני נעה בין שני קצוות כל הזמן.. או שאני טוטאלית או שאני מלאה ספקות ופראנויות. אני לא מרשה לעצמי להיות באמצע. 
 ניצני אמונה משרישים להם אט אט ביני לבין הדבר העצום הזה עם הידיים הגדולות והקול הסמכותי שיושב רגוע מולי עכשיו. אני יכולה לצייר את זה בדמיון שלי עכשיו.. חוטים דקיקים וזוהרים בחושך בצבעי צהוב- כתום- ירוק נאון מקשרים ביני לבינו. 
 הוא רגוע. גם כשבפנים מתחוללת בי סערה- הוא רגוע. יש משהו כל כך מרגיע באיתנות שבו אל מולי מתפרקת, מתרפקת.׳

 -          "היא" באה.

 ׳או מיי גאד. היא בוכה... בגללי? בגללו? בגלל הסיטואציה?. אני מקווה שהוא יודע מה הוא עושה. אני בטח נראית כזו מגוחכת. יש לה קול חמוד. ילדי. מעניין איך היא נראית. אני מרגישה כל כך לא קשורה... כל כך חסרת ביטחון מולה.

  -         מרים אותי מהרצפה לשבת על הרגל שלו.

 ׳לא יודעת במה להתרכז. ביד שלו שמלטפת אותי במורד הגב או בקול הנעים שלה. 
 אני חושבת שברגע שהיא באה משהו השתנה בי... אולי פתאום הבנתי שיש לי על מי לסמוך, שלא ייפגע בי. כן.. אני מרגישה הרבה יותר בטוחה... פתאום כל מה שאני רוצה זה לצקת את עצמי לתוך קימורי גופו. להימס סביבו. לטפטף את עצמי כמו שעוה לתוך הספסל ומתחתיו ולהשאר שם כזיכרון לכל אלה שבטח תבואנה אחריי...
את מרגישה את זה? ונשימתי נעתקת... יד עדינה מלטפת אותי במעלה הירך. זו היד שלה. איזה מביךךך. מבוכה. כולי ג׳יפה.. מלאה בשתן ושפיך של עצמי... ובעוד כל מיני נוזלים בפנים שלי. השפתיים שלי מלוחות. מביך. אבל יש משהו נינוח כל כך במבוכה הזו. כל כך נינוח.
אני לא רואה אבל מרגישה שהוא נוגע גם בה, אולי מנשק אותה... אני מרגישה כל  מיני דברים... הרגשה של יחד, אהבה, פשטות, אותנטיות, חיבור בסיסי לרגש, הרמוניה ובין היתר גם.... קנאה. קנאה?? מה הקשר קנאה? אתם מכירים שבוע וחצי ומרגישה אותו דקה וחצי. איפה את חיה? למה את מרגישה ככה? לפני שנייה רצית לשבור את הכלים, לברוח ממנו רחוק שנות אור. 
ואני קולטת וקולטת... לא מצליחה להגיע לשלב העיבוד ובטח שלא לפלט מרוב שאני עסוקה בקלט. זה יוצא כזה עקום כי הוא חושב כל הזמן שאני עצורה. מה עצורה?? מה?? אתה אמיתי? הכל כל כך חדש לי... אני לא רואה כלום, אני סופר מרוכזת בכל ארבעת חושיי בו זמנית.. מנסה לקלוט הכללל ולא לפספס שום פרט.

      -     הוא והיא מדברים על דברים שבינה לבינו ובינה לעוד מישהו.

תשתדלי להקשיב. לקלוט. הכל כל כך חד כשלא רואים. זה מזכיר לי את הספר שקראתי במזרח "אומנות ההקשבה לפעימות הלב". כך הרגשתי.. כמו אותו ילד עיוור שפיתח לעצמו את המסוגלות לזהות את צליל כנף הפרפר או הליכת העכביש בתקרה או רחש פעימות הלב.
 את סוטה למקומות אחרים,את שוב נעלמת בעולם שלך.. תקשיבי להם. הוא מדיי פעם מנסה להכניס אותך לשיחה ואז את שוב משתתקת בלי לומר משהו קונקרטי. 

     -       הוא מושיב אותי בינה לבינו.

׳זו היד שלה על הדגדגן שלי, ממש מרגישה אותה... זה בטח נורא קשה לאונן לבחורה. תמיד חשבתי שזה ממש קל כי מי מכיר טוב יותר כוס מהו מאשר אישה. אבל מסתבר שלא ממש כי היא לא מצליחה למצוא את הנקודה... אני אאזור אומץ ואעזור לה עם היד שלי. 
זה לא משנה בכלל בנקודה או לא בנקודה... פשוט כייף לי להיות בין שניהם. מוקפת. עטופה. למות. 
את מבינה שאת צריכה ללכת כן? השעה כבר... לא יודעת. את בטח גם לא רוצה לדעת אבל בא לי שהזמן ממש יעצור. אני רוצה את החוויה הזו לנצח. 
הוא בטוח מסתכל עליה מבקש ממנה לגעת בי...או לוקח לה את היד ומכוון אותה ללטף אותי. זה מרגיש שהיא לא הייתה עושה את זה מיוזמתה. בכלל... מרגישה מאוד חסרת ביטחון.. בויז׳ן שלי היא מודל בהירות העור-עיניים-שיער ואני שוב מתחילה להרגיש כל מיני רגשות שאני מתכחשת אליהם בכוח, מכרסמים בי. אני משחקת לה בשיער.. מלפפת אותו סביב האצבע המורה שלי.. מרגישה שזה הכי רחוק שאני יכולה עכשיו. היא רוכנת אליי לנשיקה. אני מרשה לעצמי להעביר את קצות האצבעות שלי על החזה שלה. זה מרגיש נפלא. כל כך נשי ועדין. לרגע חושבת עליו, כמה כייף לו לראות את הסצינה הזו. הייתי רוצה לרגע להתנתק מעצמי ולהסתכל גם מהצד. נראה לי שזה היה מדליק אותי אפילו יותר. אני צריכה מראה. זה בוודאי יעשה את העבודה. נדמה לי שזה מחרמן אותו. כי הוא מיד מבקש ממני לרדת לבין הרגליים שלו ולמצוץ.

משהו השתנה אפילו פה.... אני מתה להיות ממש ממש טובה בשבילו. אני שומעת שהוא כנראה מנשק אותה. אולי נוגע בה. אני לא יודעת... אני רק מתרכזת בלמצוץ לו ולנסות לראות דרך השמיעה.  זה כל כך מדליק.... מחרמן. בא לי להתפוצץ. בר לי שיתתפוצץ מעונג לתוכי. פתאום אני שומעת אותו מבקש ממנה לרדת גם. משהו נרגע בי. אני אקח קצת שמאלה שיהיה לה מקום. מפה והלאה כל מה שהיה לי בראש...זה פורנו במיטבו... אבל בעצם... משהו שהוא הרבה יותר טהור ואותנטי. הכל היה נראה לי טבעי. טבעי זו המילה המנצחת של כל הלילה הזה. איזה קטע.. אני לא נגעלת ממנה כהוא זה. ושתינו מוצצות לו בזו אחר זו. הכל כל כך טעים. ומחרמן. פאקינג מחרמן.

-        "מי מכן רוצה לקבל את הזרע שלי?"

את לא תעיזי לבקש, אפילו לא בצחוק. תשאלי אותה... השתיקה שלה אומרת הכל. היא רוצה אבל לא נעים לה בטח.

נפלה ההכרעה. היא תקבל את הזרע שלו ותעביר לי מהפה שלה. מעניין אם הוא בחר אותה כי היא יודעת למצוץ לו יותר טוב. זה בטוח בגלל זה. אוף. זכרתי שבמהלך הסשן עוד לפני שהגיעה, נתן לי לטעום קצת מהאצבע שלו. כמו ילדה קטנה שטועמת מאכל בפעם הראשונה. טעימה קטנה מאצבע גדולה. איזה כייף. זה אומר שאני כן מדליקה אותו. שהוא כן מתחרמן. זה כמו אישור להיותי.

 אני מקווה להיות גם טובה כמוה ממש בשלב מסויים. תלטפי לו את הביצים בזמן שהוא גומר .. את רוצה להיות חלק בזה אפילו בקצת. אני שמחה שהוא גם חשב עליי והציע לחלוק. הוא לא מדיר אותי מהסיטואציה. נפלא.

• הוא משאיר אותנו לבד. אני מורידה כיסוי.

׳כייף לראות. אני המומה. לא חשבתי בכלל שאנחנו נמצאים פה. חשבתי בכלל שאנחנו באיזו קרחת יער כשמעלינו שמיים פתוחים ומרבד כוכבים ואין אף אחד אחר מלבדינו. זה כמובן, חוץ מהפעמים ששמעתי את קולות הילדים מטר ממני והייתי בטוחה שהם מתצפתים בי מתערטלת בין העצים. 
אני צריכה כמה שניות להתאפס על עצמי, ולהתייחס אליה.. המדהימה הזו שיושבת מולי. לא. היא לא דבר משחשבתי, אך עדיין כליל השלמות מבחינתי. אם להיות כנה עם עצמי, גם אם היא הייתה נראית כמו נעל בית היא הייתה , ככל הנראה, כליל השלמות מבחינתי.
אוף, ירד לי כל האיפור, והמסקרה נמרחה ואני בטח נראית זוועה. יפה? היא אומרת שאני יפה... יש לי מזל שלפחות עיניים יפות ירשתי מהמשפחה של אבא. הן מפצות על כל השאר כנראה. 
אני ממש בשכרון חושים... מרגישה בתוך חלום, אבל כייף לחזור שוב לכיסוי כי הוא חוזר. מעניין מה הוא עשה עד עכשיו או מה הוא חושב בכלל על כל הסיטואציה.

• היא מתיישבת על הרגל שלו, ואני שעונה לידו על הספסל.

איך זה קרה שכך התחלפנו אוף... שוב קנאה. שוב אאוט-סאוודריות. מרגישה מיותרת. זה פותח לי מרחב לחזור למציאות ולהתעסק במחשבות של מה מחכה לי בבית ובאיזה מצב צבירה הוא. רואה שיחה שלא נענתה ממנו בשעה 00:44. אני צריכה ללכת... אני אגיד שלום יפה ואתכנן מהלכי חזרה למציאות.

בלילה חלמתי שהייתי בחתונה במקום פתוח. היו שם כל מיני דוכנים, וביניהם דוכן של גלידה. מבחר גביעים ומלא טעמים. יש לי חשק עז לגלידה, אני בוחרת את הגביע הכי גדול, לא הקטן שעשוי מ...סוג של קלקר, אלא את זה שעשוי מביסקוויט, שנראה כמו עבודת יד ולא כאחד שהגיע מפס ייצור במכונה ממונעת. לא רק שהוא שווה, בחרתי את זה גם שמצופה שוקולד חלב בקצוות למעלה, הבחירה מרגשת אותי. אני בוחרת את הטעם האהוב עליי- תות שמנת. אני ממשיכה ללכת ואוכלת. ונגמר. וזה לא מספיק לי, אני רוצה עוד. ואני שוב חוזרת לדוכן. ואותו סיפור, אך זה לא מספק אותי. פשוט לא. אני מתעוררת ונשארת עם רעב מטורף לגביע גלידה גדול שעשוי מביסקוויט מצופה שוקולד בעבודת יד, במילוי גלידת תות שמנת.

ואיזה קטע.. אני בכלל לא חובבת גלידות מושבעת.