אני לא מאמינה שעברו כבר 15 ימים משחזרתי הביתה
אני לא מאמינה שעברו כבר 15 ימים מהיום שחיבקתי את אמא שלו חזק
אני לא מאמינה שעברו כבר 15 ימים מאז שראיתי אותו לאחרונה..

אני לא מאמינה שעברו כבר 16 ימים מאז כל הזוועות שראיתי ושמעתי...
אני לא מאמינה שעברו כבר 17 ימים מאז מה שקרה..

פעם ראשונה שאני מצליחה להתמודד עם המציאות, ולהסתכל לה בעיניים
אני אולי טעיתי, אבל למדתי מהטעות שלי לפני כמעט חודשיים וחצי, ובגלל זה התרחקתי מהכל
ניסיתי להשתנות, ניסיתי להשתקם, ובאותו זמן ניסיתי לגרום לסביבה שלי לנהוג כמוני
ואני עדיין לא מאמינה שבגלל אותם ילדים, שדאגנו להתרחק מהם, כי הם נהיו מגעילים ואובססיביים, ופשוט הישתנו, החיים שלנו עלולים לההרס..
אני עדין לא מאמינה שבגללם, אני לא ראיתי אותך כבר 15 ימים..
אני לא מאמינה שבגללם, נותרו עוד 15 ימים שאני אראה אותך..
אבל כבר הגענו לחצי.. קטן עליינו..

אתמול לא כתבתי כי הייתי צריכה לעכל טיפה את מה שקרה
הייתי צריכה להציג מצגת עם שתי בנות מהכיתה,
כל הכיתה הייתה ברעש, ככה זה בדרך כלל בשיעורי אדריכלות, במיוחד כשמציגים,
כיתה עם 29 בנות ובן אחד שרכלן יותר מכולן, בטח שהשיעור לא ייתנהל כרגיל

אז ישבתי בלאפטופ של חברה, חיברתי את הדיסק און קי ושמתי קצת מוזיקה
ותוך כדיי תהיתי לי, מעניין איזה תמונות וסרטונים הספקתי להעביר בפעם האחרונה שגיביתי את הטלפון הקודם, שעכשיו לצערי לא נמצא בידיי
הסתכלתי עם חברות בתמונות, ראיתי תמונות מצחיקות, מרגשות, מכל הסוגים
ואז נתקלתי בתמונות מהחודשים האחרונים. תמונות איתו..
חייכתי חצי חיוך והתמלאתי עוד יותר בגעגועים.. לא ידעתי שאפשר להכיל כזו כמות של אהבה וגעגוע לבנאדם.. אבל לא הראתי אתזה כלפי חוץ והמשכתי
ואז הגעתי לסרטונים.. וראיתי סרטונים שלי איתו.. מתנשקים.. צוחקים.. מדברים..
זו הפעם הראשונה ששמעתי את הקול שלו מאז..
כבר 15 ימים עברו.. ועוד 15 נותרו..
כבר הגענו לחצי, נשאר רק עוד קצת..