2/1/15
שוב העיוורון משתלט על הרגש,האם שוב אני טועה ?התקוות התאבדו כבר ממזמן,האם להחיות אותן ...?שים יד בידי,האם ליבי עדיין פועם?ובראשי,אותו פסנתר מהדהד .שלד התקווה מנגן לי שאסור,שזה שוב מסוכן,לא להקנע,לא להשבר.כמה שרחוק יותר,ככה יגרום יותר לוותר.את אדם ללא תקוות,שר השלד,את אדם ללא לב,הלב שלך התרקב,ובגלל זה אף אחד אינו מעז להתקרב,מנגינה עליזה מנגן השלד, וברקע הגשם מתחזק,האם שוב בא החורף לחיי? עובדה שהגשם בא לבקר את עיניי.
ערפל כבד ירד על העולם שלי,השלד כבר לא כאן,קולות ריברב עמוק של הפסנתר מגיעים בדילאיי,זה נראה שרק אני נשארתי כאן לבד.מנסה להבין מה קורה איתי ,המחשבות לוחשות לי ומתבלאגנות בדילאיי,חושך ירד על העולם שלי,רוחות עזות לקחו אותי ,רוחות של התקוות,הפחד,והכעס,מעיפות אותי אל עבר בית הקברות הקודר ששם קברתי את כל חלומותיי,ההלוויה לקראת החלום החדש מתחילה בעוד מספר דקות,ורד שחור עם קמצוץ דמי לזכרו,להקת הרגשות מנגנת והמנצח זה הוא הלב הרקוב מחיים.
הבדידות,המדהימה והכי יפה בעולמי,מהפנטת אותך במבט,כובשת את עולמך,מלכת עולמי.היא,היא זו ששולטת על חיי,הממלכה שלה מורכבת מדכאונות ,דמעות ,ומכעסים השומרים על הסדר, הטירה שלה בנויה מעצבים ומעצב של אנשים .אני בתוך עולם ששולטים עליי.אני מאחוריי סורגיי הרגש.הבדידות אכן באה וחבקה אותי,הרגיעה את נפשי,היפנטה.עטפה בזרועות ולחשה:אני היחידה שמקבלת אותך.
את השמש בעולמי היא לכדה,מסרבת להוציאה,קר וקודר כאן בעולמי..היכן התקווה האחרונה שאבדה?התקווה האמיתית,שתביא איתה את החלום שיתגשם ?וביחד ...נשנה את העולם שלי,?"לא יקרה" - צעקה האינטואיציה,המוות אוחז בגרונה ומציף אותה בפחד .הבדידות מקיפה אותי ברוחות הרגש,ולוקחת אותי איתה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
