the story of cristian woman
|
| 2/2015
למה בני אנוש.
אז חזרתי לקשר עם ידיד שהיה לי טוב,אבל הוא היה...וזה היה בגיל 12 .
אני לא זוכרת כלום,כאילו מחקו לי את המח למטרה שלא אזכור כמה פרטים חשובים,אני רק זוכרת שהיה מישהו כזה,נקרא לו אדי.
עד כמה זמן זה ישאר החזרה לקשר הזה? בדרך כלל אצלי זה פחות מיום. ניתן לזה לשבור שיא?
נעע... מחר זה כבר לא יהיה קיים.
מחר חוזרים לבסיס!,שיגרה. לראות את כל הבלתי נסבלים האלו .
את הפריחות בחדר. המתחפשנות הנוראיות. (סלנג צבאי שאומר על אלו שלא עובדים ונשארים בחדר במקום לעבוד).
אין לי כח . אין לי כח. אפילו עם הבנים במחלקה כבר לא כיף . (הם היחידים שעובדים ואני איתם. בעצם.. אני הבחורה היחידה שעובדת וכל שאר הבנות בחדרים.)
מאז שאני בצבא, השינאה שלי כלפיי נשים,ובני אדם בכלל מתעצמת,כמו מפלצת ענקית ! ובלתי ניתן להורגה.
אני לא טובה ביחסי אנוש,אני שונאת יחסי אנוש, כמו חתול ששונא שרטוב לו .
אני כ"כ רוצה להתנער מכולם. ומיכל היחסים האלו . אני שונאת שמכתיבים לי עם מי לחיות והיכן , והיכן אני אשן.
לפעמים אני מפחדת שהמפלצת שלי תתעורר ותהיה במקומי.
אבל אני בסה"כ מגדלת אותה,איזה סיכויי טוב שהיא תתקוף ?
בזמן האחרון ,הזכרון שלי נדפק. אני לאיודעת אולי זה מעייפות יתר,או דאגות , או מלא אכזבות או מלא מחשבות שיש לי לאחרונה .
אני שוכחת דברים , אני מתרכזת במה שאומרים לי ואז אני מתבלבלת.
יכול להיות בכלל שאני מדמיינת דברים , מה יש לי בעיה של קשב וריכוז?בחיים לא היה לי דבר כזה.
פלוס לכל זה אני גם מודאגת על זה.
כוסעמק.
מה קורה לי ?
יש לי הרגשה שהתקופה הזאת נהיית נוראית מרגע לרגע....
אני עוד לא בת 20 אני מרגישה כמו בת 50..
נמאס לי ,מהכל.
האמון שלי באנשים הולך ונעלם,האחוז האחרון שיש לי כמעט מתפוגג.
ספגתי מלא אכזבות מאנשים לאחרונה.
למה בני אנוש.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
