אני מורחת את הזמן. אני כנראה מזלזלת בו, משום שזמן הוא יקר וזמן אוזל.
(מה שאני באמת רוצה לדעת לעשות הוא להבין מה לעזאזל אנשים מצפים ממני)
שי פירון הוא נחמד, שי פירון הוא בסדר, עד שהוא מכניס את הדתיות שלו אל תוך מערכת החינוך, כמו רבים לפניו. אני רק מבקשת שיגיע אדם אחד, שר חינוך אחד, שיימחק את התוכן הדתי מתיכונים חילוניים. כן, אני לומדת אזרחות. כן, אני יודעת שמדינת ישראל מנסה לשמור על המסורת. שיהיה.
התאפסתי, העצב הרגעי והדאגה לגבי העתיד (גם זה של החודש הקרוב, אבל בעיקר לגבי זה של הצבא) עזבו אותי. טיס? יופי. לא טיס? קצונה. פשוט וקל. ותזכורת לעצמי - אני מסוגלת להכל. (קצת מאוכזבת מכך שלא המשכתי ללמוד באוניברסיטה, אפילו בזמן שאני מרגישה את הלחץ של התיכון בכל תא בגופי.)
-היום קלטתי שאיי-קיו הוא ערך ממש לא מדויק. ישנה ילדה, ישנו ילד, וישנם כל כך הרבה שאני מכירה שלהם איי-קיו של מחוננים, ובכל זאת כל המילים שיוצאות להם מהפה שוות לצואה. (הם טיפשים, בקיצור.) כמה נחמד שאיי-קיו גבוה פירושו הישגים גבוהים במקצועות ריאליים! 
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
