חזרתי מבולגריה , איך זה שאף אחד מכם לא בא לקבל אותי בשדה התעופה ?

בכל מקרה , נחיתה דרכונים , מציאת חפצי , רכב והביתה .

אבל אופס , הבאתי איתי עוד אורח – מר שפעת.

עכשיו אל תבינו אותי לא נכון , אני אוהב אורחים אבל , בלי להודיע ?

מילא הוא היה היא , מילא היה לה חזה נחמד ( אה אופס אני גולש)

אז אפוא הינו – אה כן , באדון שפעת.

באופן עקרוני שפעת זה כלום , אבל כאמור באתי מארץ בלקנית , שפעת עופות וכאלה...

אז שמתי פעמיי אל עבר קופת החולים הקרובה.

שם ישבתי לאחר כבוד כשעתיים , נבדקתי ע"י הרופאה – היא הסתכלה שוב ושוב ושוב לתוך אוזני – כמוצאת שלל רב.

ואז הכריזה , אני רוצה שהמומחה יסתכל.

עוד חצי שעה של המתנה ואז הוא הסתכל עליי , הסתכל על האוזן ופסק בהחלטיות :

"מסטיק"

אני חשבתי שגם אוזני הימנית מתעתעת בי ושאלתי שאלה רבת משמעות: "מה ???"

"מסטיק" חזר הרופא – מה שאתה צריך זה מסטיק.

לרגע חשבתי שאני הוזה , או שמא פשטה מערכת הבריאות את הרגל ומשתפת פעולה עם איזה מכולת גרוזינית – ( שבה כאמור אין עודף רק מסטיק)

תבין , אמר הרופא יש לך בעיה של לחציים באוזן הפנימית , כתוצאה מהשפעת והנחיתה אז תלעס מסטיק והכל יסתדר.

אז מי אמר שהרפואה לא כבר במאה ה-22.