אני עומדת על הצוק המגיע למרומים, במבט מלמעלה
זה נראה כל כך גבוה שאפשר לראות את כל היערות מסביב
והבתים הקטנים של הכפר כנקודות שבקושי לעין נראות,
יש שדות מסביב וכמה נהרות ונחלים שבהם מים צלולים זורמים,
עומדת על קצה הצוק בין תהום לקרקע יש מרחק
זה נראה כל כך רחוק כל כך עמוק, הפחד מחלחל לאט לאט
יחד עם הגעתה של ההתרגשות כאחד,
אומרת לעצמי שוב ושוב שהכל יהיה בסדר
הרי יש לי כנפיים ולכן אני מוגנת.
פורשת את כנפי החומות עם קצוות הנוצות הזהובות,
לאט ולרוחב מלא מעניין איזה ניסיון זה יהיה.
עוצמת את עיניי ורועדת בגופי,
פחד גואה והתרגשות כאחד והנה אני עושה את הצעד,
רגליי מתנתקות מהצוק משב רוח חזק וקפוא נושף בפניי,
מנסה לנפנף שוב ושוב בכנפי ללא הצלחה,
צוללת היישר אל התהום,
הפחד כולו משתלט על גופי ונפשי כאחד,
לא מסוגלת להניע אף שריר,
וחושבת שזה הסוף ואל המוות הוא קרוב,
פתאום שמעתי בראשי קול קטן שנשמע חמים ונעים -
"זה לא אמור להסתיים כך, הכל בסדר תרגעי ואת כנפייך תפרשי."
הוא הנחה אותי מה לעשות, פרשתי את כנפי
הפחד נעלם והפסקתי לרעוד ופתחתי את עיניי - אני לא מתה,
אני בשמיים ואני במעוף.
חייכתי לעצמי וצחקתי בקול, נפנפתי בכנפי שוב ושוב
תופסת זרמי רוח קרים וחמים ומידי פעם דואה באוויר,
מעל הצוק טסתי עברתי מעל היערות והנחלים במהירות שבה כנפי אותי נושאים.
כנפיים חומות כצבע שערי עם קצוות זהובות
אל החופש אותי מובילות
חלומי התגשם והוא מדהים
אני סוף כל סוף חופשייה במרחבים של השמיים האינסופיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
