השמש זרחה ברקיע האינסופי שבשמיים
החשיכה שעטפה את היער התחלפה לה לאט לאט באור דמדומים בין ערביים,
ואז השמש זרחה אור קטן מבצבץ בשמי הרקיע ומתחיל לקבל גוונים של
וורוד, כתום, אדמדם, המשתלב עם העננים ונותן צבעים יפייפים לשמיים.
קמתי לאט מתמתחת, יוצאת מתוך המאורה של מגוריי,
התחלתי לפסוע ביער בהליכה דורכת על דשא ואדמה לכה,
הרחתי את ריחות הבוקר של היער, ריח של עלים רטובים, ריחות מכל הכיוונים -
ריח חם של חיה מתה מריח טוב ודם, ריחות של קבוצת צבאים שעברה לא מזמן באיזור,
הטיתי את אוזניי ושמעתי ציפור פוצחת בשירתה,
קוראת לבן זוגה והגוזלים המצייצים שרוצים שיאכילו אותם,
הרוח הנושבת פרעה את פרוותי ואז שמעתי קול חזק לשנייה מגיע מלפניי.
קבוצת ציפורים קראו בציוצי פחד והתעופפו להם אל השמיים,
עמדתי בשקט ללא להשמיע רחש - הקשבתי שנית שוב הרעש החזק והמתנפץ אבל הפעם יותר קרוב.
ייללתי יללה ארוכה קוראת ללהקה להתאחד, הם באו אליי מכל מיני כיוונים
הבנתי שאנו בסכנה, התחלנו לרוץ ביחד בשקט, נוגעים אחד בשני עם האף
תומכים זה בזה תוך כדי ריצה,
הריחות מדריכים אותנו בשבילי היער המוכרים ומכוונים אותנו לאן ללכת,
האוזניים דרוכות וקשובות לכל משמע קטן.
בום גדול ומחריש אוזניים נשמע מאחורי אחד מאיתנו נפל אבל לא היה זמן לעצור,
הם היו קרובים מידי, התפצלנו - רצתי כל כך מהר מדלגת מעל ענפים ואדמה וגזעי עצים.
העצים חלפו מהר מול פניי נראיתי כרוח רפאים לבנה הרצה ביער,
כבר לא זיהיתי את השבילים ורק חושיי הנחו אותי קדימה ביער שנעשה לא מוכר,
התחלתי להאט ולא יודעת איפה נמצאת, חברי הלהקה כבר לא היו איתי, הייתי לבדי
עמדתי בשקט מסתתרת בשיחים והקשבתי, הם פה את זה כבר ידעתי,
עצמתי א עיניי שיטחתי את אוזני ואז נשמע רעש מחריש אוזניים -
הוא טס היישר אליי והרגשתי כאב חד מפלח את גופי ואז הכל החשיך ונדם.
.
.
.
.
צפצוף מתקתק ומעצבן נשמע ברקע,
פתחתי את עיניי - חשיכה מוחלטת, נבהלתי
מיששתי את גופי והבנתי שאני עדיין חיה,
שכבתי כמה דקות במיטה עד שהאסימון נפל -
זה היה רק חלום.
בסך הכל חלום שחוזר על עצמו כל שנה
לא יותר מזה - הרי חלומות יש רק בלילה, ולא יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
