Be Wild And Free

השמש זרחה ברקיע האינסופי שבשמיים

החשיכה שעטפה את היער התחלפה לה לאט לאט באור דמדומים בין ערביים,

ואז השמש זרחה אור קטן מבצבץ בשמי הרקיע ומתחיל לקבל גוונים של

וורוד, כתום, אדמדם, המשתלב עם העננים ונותן צבעים יפייפים לשמיים.

קמתי לאט מתמתחת, יוצאת מתוך המאורה של מגוריי,

התחלתי לפסוע ביער בהליכה דורכת על דשא ואדמה לכה,

הרחתי את ריחות הבוקר של היער, ריח של עלים רטובים, ריחות מכל הכיוונים -

ריח חם של חיה מתה מריח טוב ודם, ריחות של קבוצת צבאים שעברה לא מזמן באיזור,

הטיתי את אוזניי ושמעתי ציפור פוצחת בשירתה,

קוראת לבן זוגה והגוזלים המצייצים שרוצים שיאכילו אותם,

הרוח הנושבת פרעה את פרוותי ואז שמעתי קול חזק לשנייה מגיע מלפניי.

קבוצת ציפורים קראו בציוצי פחד והתעופפו להם אל השמיים,

עמדתי בשקט ללא להשמיע רחש - הקשבתי שנית שוב הרעש החזק והמתנפץ אבל הפעם יותר קרוב.

ייללתי יללה ארוכה קוראת ללהקה להתאחד, הם באו אליי מכל מיני כיוונים

הבנתי שאנו בסכנה, התחלנו לרוץ ביחד בשקט, נוגעים אחד בשני עם האף

תומכים זה בזה תוך כדי ריצה,

הריחות מדריכים אותנו בשבילי היער המוכרים ומכוונים אותנו לאן ללכת,

האוזניים דרוכות וקשובות לכל משמע קטן.

בום גדול ומחריש אוזניים נשמע מאחורי אחד מאיתנו נפל אבל לא היה זמן לעצור,

הם היו קרובים מידי, התפצלנו - רצתי כל כך מהר מדלגת מעל ענפים ואדמה וגזעי עצים.

העצים חלפו מהר מול פניי נראיתי כרוח רפאים לבנה הרצה ביער,

כבר לא זיהיתי את השבילים ורק חושיי הנחו אותי קדימה ביער שנעשה לא מוכר,

התחלתי להאט ולא יודעת איפה נמצאת, חברי הלהקה כבר לא היו איתי, הייתי לבדי

עמדתי בשקט מסתתרת בשיחים והקשבתי, הם פה את זה כבר ידעתי,

עצמתי א עיניי שיטחתי את אוזני ואז נשמע רעש מחריש אוזניים -

הוא טס היישר אליי והרגשתי כאב חד מפלח את גופי ואז הכל החשיך ונדם.

.

.

.

.

צפצוף מתקתק ומעצבן נשמע ברקע,

פתחתי את עיניי - חשיכה מוחלטת, נבהלתי

מיששתי את גופי והבנתי שאני עדיין חיה,

שכבתי כמה דקות במיטה עד שהאסימון נפל -

זה היה רק חלום.

בסך הכל חלום שחוזר על עצמו כל שנה

לא יותר מזה - הרי חלומות יש רק בלילה, ולא יותר.

אני עומדת על הצוק המגיע למרומים, במבט מלמעלה

זה נראה כל כך גבוה שאפשר לראות את כל היערות מסביב

והבתים הקטנים של הכפר כנקודות שבקושי לעין נראות,

יש שדות מסביב וכמה נהרות ונחלים שבהם מים צלולים זורמים,

עומדת על קצה הצוק בין תהום לקרקע יש מרחק

זה נראה כל כך רחוק כל כך עמוק, הפחד מחלחל לאט לאט

יחד עם הגעתה של ההתרגשות כאחד,

אומרת לעצמי שוב ושוב שהכל יהיה בסדר

הרי יש לי כנפיים ולכן אני מוגנת.

פורשת את כנפי החומות עם קצוות הנוצות הזהובות,

לאט ולרוחב מלא מעניין איזה ניסיון זה יהיה.

עוצמת את עיניי ורועדת בגופי,

פחד גואה והתרגשות כאחד והנה אני עושה את הצעד,

רגליי מתנתקות מהצוק משב רוח חזק וקפוא נושף בפניי,

מנסה לנפנף שוב ושוב בכנפי ללא הצלחה,

צוללת היישר אל התהום,

הפחד כולו משתלט על גופי ונפשי כאחד,

לא מסוגלת להניע אף שריר, 

וחושבת שזה הסוף ואל המוות הוא קרוב,

פתאום שמעתי בראשי קול קטן שנשמע חמים ונעים -

"זה לא אמור להסתיים כך, הכל בסדר תרגעי ואת כנפייך תפרשי."

הוא הנחה אותי מה לעשות, פרשתי את כנפי

הפחד נעלם והפסקתי לרעוד ופתחתי את עיניי - אני לא מתה,

אני בשמיים ואני במעוף.

חייכתי לעצמי וצחקתי בקול, נפנפתי בכנפי שוב ושוב 

תופסת זרמי רוח קרים וחמים ומידי פעם דואה באוויר,

מעל הצוק טסתי עברתי מעל היערות והנחלים במהירות שבה כנפי אותי נושאים.

כנפיים חומות כצבע שערי עם קצוות זהובות

אל החופש אותי מובילות

חלומי התגשם והוא מדהים

אני סוף כל סוף חופשייה במרחבים של השמיים האינסופיים.

חלומות יש לכולם, רצונות יש לעולם לרע ולטוב כאחד,

תשוקה זה כמו רצון בלתי נשלט ,שמרגישים שחייבים לבצעו מיד.

תשוקה זה משהו שמשתוקקים אליו ואותו מאוד רוצים באותו הזמן שאותה

אנו מרגישים את התשוקה.

לכולנו יש תשוקות בין אם אנו מודים בהם או לא אבל יש אותם

הם נמצאים שם.

לפעמים הם מוזרים, לפעמים הם מביכים, לפעמים הם מפתיעים,

ולפעמים הם לא הגיוניים ומפחידים.

הנה קטע קצר שכתבתי על התשוקה שלי :

תשוקה למשהו לא אנושי,

תשוקה למשהו מאוד מוחשי,

תשוקה חזקה שבוערת בתוככי הנשמה

שלא יכולה לשאת עוד שתיקה,

השתוקקות לרצון לא הגיוני

בעיניי האנושות הוא לא אפשרי,

הרצון להיות חופשי במרחב שבשמיים האינסופי,

תשוקה לשמיים ואל על אולי הפעם יהיה לי מזל,

זה מרגיש כל כך טבעי בחלום

אך במציאות מתפרק לו החזון,

לחוש את זרמי הרוח על כנפיי

ולהרגיש את הרוח מלטפת את פניי,

לראות את הנוף המשתנה מתחתי

ולהסיר ממני את כל דאגותיי,

להיות חופשית כמו שנועדתי מאז ומעולם

זהו חלומי להגשימו עוד לא מאוחר.