דלת אחת מגן עדן

קראתי לפני כמה ימים קטע שכתבה בחורה ש"מחלימה" מהפרעת אכילה.

בקטע היא כותבת סליחה לבחורה שבמראה

"

הכרחתי אותך להקיא אל תוך האסלה
גם כשעוד רגע יכולת להקיא מתוכך את הנשמה;
ובכית, בכית, בכית כמו ילדה קטנה-
אבל אני הבטחתי לך, יותר מהכל
להיות רזה.

לבחורה שקיץ שלם לא העזתי לקחת לים; שכנעתי אותך, גם ובעיקר בפעמים בהן רצית כל כך - 
שאת עדיין לא ראוייה. שעדיין לא הרווחת את הזכות הנעלה הזו, להתהלך כך בגאון על החוף, לחייך כאילו אלוהים נמצא בכיס הקטן והרזה שלך; נשבעתי לך שיום יבוא וזה יהיה שווה את הכל. שיום יבוא ואת עוד תוכיחי להם, לכולם, שאת עשית את זה; שעוד תתהלכי בג'ינס במידה שלושים וארבע ותתלונני שהם גדולים לך על המותניים. הבטחתי לך שכל דמעה שאת בוכה על עצמך עכשיו תהפוך לאושר עילאי יום אחד. הבטחתי לך שאת עוד תביטי על תמונות מפעם ותחייכי לעצמך על השינוי הזה שעשית - על שפעם העזת להיות כל כך לא רזה,
העזת להתהלך כך, מידה אחת מעל הממוצע הבלתי אפשרי שהכתבתי עבורך, 
יום אחד, נשבעתי,
את תביטי על עצמך בעיניים ותעזי לחייך.
אז כשכולן העלו תמונה מחוייכת בים, מתחת לשמשייה,
הקאתי אותך עוד קצת אל תוך האסלה.
ובכית, בכית כמו ילדה קטנה
אבל אני רציתי אותך
רזה" (חלק מתוך...)

שלוש  לפנות בוקר ואני שוכבת שם ובוכה כמו הילדה הקטנה הזאת בת הארבע עשרה שהייתי.

רוצה לעצור שניה הכול לחזור ולחבק אותה,ככה חיבוק חם ואוהב ולהגיד לה שזה ישתפר.

אבל גם אחרי כל כך הרבה שנים,בהן למדתי להעריך את עצמי מעבר למראה,מעבר לגוף בניסיון נואש להגיד לעצמי שוב ושוב ושוב:"יש יפות ממנה אך אין יפות כמוהה".

למרות הכול עדיין אני עומדת מול הילדה הזאת במראה שמביטה בי בעיניי עגל גדולות ומבקשת תאהבי אותי.

אני עדיין לא מצליחה,

לא מצליחה לעצור שניה ולחבק אותה,להבין שהיא זאת אני.

לחבק את השומנים השנואים האלו של הגוף שלי ולהגיד שלי שלי,כי הוא לא,זאת רק מעטפת לאני הפנימית שלי.

אני הבחורה שעוצרים ברחוב "רק רציתי להגיד לך שאת נורא יפה" אני הבחורה הזאת שתסתכל לך עמוק עמוק לתוך העיניים,תחייך חיוך שובב עד שתגמגם ותעשה בדיוק את רצוני. אני הבחורה שתקסים אתכם כדי שלא תראו מתחת. 

אני הבחורה שאוהבת אותי דרככם, כי אין לה את עצמה. 

אני הבחורה שפתחה את הבלוג הזה כדי לחזור להיות אנורקסית,אני הבחורה שחזרה לספור כל קלוריה,להלקות את עצמה,להרעיב,לשנוא ולחבק את העצמות.

אני שוכבת בלילה במיטה וממששת אותן בפחד,פחד מהמחלה הזאת שלעולם תשכון בי אליה אני כמהה וממנה אני מפחדת.

בבוקר מחבקת את השומנים,מלבישה עליהם שכבות שחורות וסקסיות להחביא את האסון.

אז היום: (כמובן שכולנו ביחד נספור!)

בוקר:עוגה-123

צהריים וערב: סלט כרובית-150+סלט עגבניות-50+פרוסת לחם-90+ חתיכת דג -120

סה"כ:533

סליחה.