דלת אחת מגן עדן

שוב ושוב ושוב בלופים....

ירדתי 5 קילו

דווקא די בקלות-דם יזע ודמעות

בקלות.

ואז- הלכתי לעשות בדיקות דם, ביומיים לפני כבר התחלתי להרגיש רע.

באותו יום בבוקר כבר לא הצלחתי ללכת, היה לי קשה לעלות במדרגות.

שניה אחרי בדיקות הדם התעלפתי, הדופק שלי ירד ל35 ולקח זמן להחזיר אותו לנורמה.

כל היום הגוף שלי עו היה שבור לחלוטין אז אכלתי כמו שצריך-רק היום אמרתי לעצמי.

ובכיתי בהיסטריה שהנה הפעם אני אהרוג את עצמי, הפעם זה לא לוקח חצי שנה הפעם זה תוך שלושה חודשים.

נכנסתי להיסטריה והחלטתי שדי.

אז באמת די.

חזרתי לאכול, והרבה.

הפסקתי לספור.

אני לא יודעת מה המשקל שלי כבר.

נעלמתי.

אז לא,

אני לא רוצה למות,

אני לא רוצה להרוג את עצמי.

אבל לא סיימתי עם אנה.

אני חוזרת-אני חייבת,

וזה קשה לחזור ושוב ושוב כשאת בפנים את שם זה נקי זה מבפנים וזה כל כך פשוט.

לחזור זה קשה.

אז מחר בבוקר אני הולכת לשקול את עצמי, דבר שלא קרה כבר חודש.

אני מפחדת כי אני יודעת שהעלתי חלק ממה שהורדתי.
אבל זהו אני חוזרת לספור! לעשות ספורט לא נראה לי שאספיק יותר מפעם בשבוע (לימודים ועבודה מסביב לשעון)

אני יורדת לבין 200-600 קלוריות ביום.

ובימים מורעבים 800 (אני מפחדת מבולמוסים)

מעבר לכך אני מחר קונה לקסעדין-לא השתמשתי בזה הרבה זמן אבל זה ישמש רק כשאשאר ממש בחוסר ברירה אם אהיה בבולמוס ולא יהיה לי כוח להקיא-בתקווה שדבר כזה לא יקרה בכלל.

תאחלו לי בהצלחה!!!!

מחר נתחיל ב600 (אהיה עדינה עם עצמי).

ונראה כמה עליתי וכמה עוד יש להוריד.

ורק תזכרי טוב טוב!!!-

PROVE THEM WRONG

תראי לאמא היפה הרזה והמושלמת שלך שכל כך מפחדת שתחזרי לאנורקסיה שאם היא תעיר לך על כמויות האוכל שלך ותעודד אותך להפסיק לאכול מתוק כדי שתרדי במשקל שהנה-קיבלת מה שרצית. את שכבר לא מאמינה שאוכל להפסיק לאכול את כל ה"מתוק" הזה,

את שכל כך נהנית להראות לי שוב ושוב ושוב עד כמה את יותר רזה ממני (בתחרות יופי איתי כבר למעלה מ20 שנה)

שכל כך נהנית לזרוע לבת האנורקטית שלך מלח על הפצעים: "הג'ינס הזה גדול עלי אז תנסי אולי הוא יעלה עלייך" (רק שפספסת את העובדה שאנחנו כרגע באותה מידה).

חכי חכי הבגדים שלי הולכים להיות ענקיים עלי "אז תנסי...אולי הם יעלו עלייך".

כולכם הולכים לקבל בדיןק את מה שאתם רוצים:

אתם תסתכלו עלי בהלם!

יכאב לכם לראות את הרזון שלי!

חכו!

I'LL PROVE YOU WRONG