הגעתי לרגע בחיים, שאני מפחדת.

לא משום דבר פיזי או משהו רציני.

לא מבנאדם שיבוא לי עם סכין ברחוב וידקור אותי.

ולא מזה שלא אוכל לממן דירה בעתיד כי הכלכלה מחורבנת.

אני מפחדת להישאר לבד.

מפחדת שלא אמצא מישהי, אהבה.

מישהי לחיות איתה, להזדקן איתה, לאהוב אותה לנצח...

״עד שיפריד ביננו המוות״...

״בבריאות ובמחלה״...

אני רוצה את המילים האלה. משוועת למילים האלה.

אבל רוצה שהן יהיו הכי אמיתיות.

אני כן יכולה למצוא מישהי שתישאר לאורך זמן.

אבל אם אני לא אוהבת אותה בחזרה, אז מה זה שווה?

זה לא. אז אני מסננת אותן. והסינון שלי קצת קשוח.

ואני מפחדת.

מפחדת להישאר לבד.

וזה לא באמת שהסינון שלי קשוח, אני פשוט מחפשת את מי שמתאימה לי.

ובכל העולם הזה, בכל הארץ הזו - חייבת להיות מישהי שמתאימה לי.

שתאהב אותי בחזרה בדיוק כמו שאני אוהב אותה.

זה מפחיד, שאולי, אני לעולם לא אפגוש אותה.....