כבר מזמן הדממה חוגגת וזו אני הנכנעת לתמונת המציאותמבלי לחטט טיפה בי ולשאול ואולי גם לחפש לחש שפעם היה שעוני
הוא אומר לי מראש שאין לו תוכניות גדולות עבורי
את גיבורה הוא אומר כשמביט לאחור הילדה שהייתי
אך בו זמנית מספר לי על אכזבתו הוא ציפה שמהכלים
שידעתי לרכוש בעצמי אעלה עוד ועוד לעוד שדות והרים
אך הוא שכח שאינני יין,אינני משתבחת עם השנים
כשכל הפצעים הגלידו כבר הפסקתי להרגיש. באותו המקום
צמח שטח זר דומה לפרצופם של הנורמה
תשפטי
אל תתני שירמסו אותך
אל תתני צל של מתירות כזו
שתאפשר כאב
אל תאהבי באמת
תתאמי עצמך למחוזות הזמן
מי שהלך נמוג הוא כלא היה
אנוכית תהיי כי איש לא יסתכל עליך
ולא יהיה שם ולא שנתת הזדמנות
אבל כשרצית כבר לא היתה כזו
הוא צוחק בפני ויודע
פחדנית.
כמה קשה היא התחושה
שעזה אהבתך,שלעולם לא יבינו
למה את מתכוונת כשאת אוהבת
שאצלך זה אחרת.
זה או לא אחד ענק
או התמסרות מטורפת
הכל או כלום.
הוא מביט בי ומבקש להעיר בי
את מי שהייתי
חייכי למי שכועס
חבקי את האויב (הוא לא באמת מתכוון )
הוא רק עיוור
ואז מה אם כואב לך
תראי הוא מחייך וזה העיקר לא?
אל תעני להם באותה הצורה למדי אותם אחרת
לעולם אל תתארי לעצמך מי זהו האיש שלמולך
כי יש בו כלכך הרבה נסתר כי מ שנראה זה סתם
פשוט תאהבי ואל תפסיקי לתת כי זו התחושה
שגורמת לך להרגיש שיש למה להמשיך.
אני צוחקת,
אתה תמים,בנורמה כשלנו זה אבוד
במקום בו אני נמצאת אני מפסיק לחשוב
אני גם ככה אבודה אז תשחרר.
עקשנית מתאר אותי ביאוש
אין לך מילה?הבטחת שתהי שונה
ואני משיבה שלהיות שונה זה כואב
שזה מעט מזכיר מלאך ואני רק בנאדם
שניסיוני כשל ולא היווה אלא התייסרות
להתראות
נפרדת ממנו במבט במראה
בלחש כבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
