כבר מכירה אותה מקרוב ממש אך מרוב שהתרחקה שנות אורוהתמקדתי בלתת לעצמי מקום של טבעיות וחופש בפחד לוותר על עצמי
ולספוג את האחר,במירוץ מטורף שלא נותן לך רגע לתהות מי אתה
אני כבר לא זוכרת איך מרסנים רגשות ומוותרים על ההגנה
שיחה לתוך הלילה עם חנוך שמלמד אותי משהו שגדלתי עליו
ובאיזה שלב נעלם.היכולת זו להפריד בין הדברים ולהבין את המציאות
ולא לחיות את המציאות מתוך אחרים.זה שכולם מגיבים מעולם שלהם אני יודעת
אך זה משהו שאין לו תוצר והבנה מזכיר לי את השיחה החד חודשית עם הפסיכולוג
הפער בין הידע להבנה עצום פתאום,אני תוהה שזה כך כי החלטתי
כי היה נמאס לי להבין ולעיתים כבד היה לי שזה היה על חשבוני
ובאופן בלתי מודע הרגש השתלט והראש פרש
אז הגיע הזמן להפסיק לחיות דרך עיניהם של אחרים
ולחפש תוצאות בדרכים לא מספקות אלא מעייפות ולהתחיל לחיות
כמו שאני :)
כשנכנסתי לבלוג והופיע לפני דף הכניסה חייכתי למרות שידעתי
שבסוף ישראבלוג עוד תהיה והיא לא הולכת לנטוש
מודה לך טליק אף על מי שאינני יודעת או מכירה
נחמד לדעת שיש מי שאכפת לו מקהל שלם שמחפש רק
לומר ולבטא.
כרגע אלך לישון בתקווה להתחיל את החיים החדשים
בחיוך כי תכלס שמים יפים והשמש זורחת ואז מה אם אין כלום
יש את מה שאנו נבנה כעת עוד נהנה ממנו כשהתוצר יוכן מתוך עבודה
עצמית.