אצלי שלכת כעת,זמן הכאב כשעץנאנח לעוד רוח סוחפת איתה את הכוח
הנותר.
עת שבירה ועולם מתפרק נלחם כדי לשרוד
ובאמת שאני מנסה אך אין לי כלכך תנאים
לכך.
אבא לאחרונה נסער ומשתמש במילים שלא
משאירים אותי אדישה.איש לא יפגע בכבודי
כל חיי נתתי לו לדבר עלי כאילו אני אחת שמסתובבך
ברחוב וכל לילה אצל גבר אחר.יצאתי מדעתי
והמיגרנות תרמו לי להכנס חזק לסופה.
לא נשארה לי טיפת אור רק יאוש,בכי שלא תם
וכאב ער ומתפרע.חנוך בא בידיוק כשהתפוררתי
ובמשך חצי שעה לא הפסקתי לבכות,ראיתי איך
אני הולכת לסיים את חיי וכבר אבדתי את ההיגיון
והוא פשוט היה שם וניגב לי את הדמעות
וכעת אני מחפשת דירה קרוב למשפחתו
בשבת הייתי אצל סאפ דאגתי לה וחשבתי
אחרי הכל שאני חייבת לה ביקור אחרי כל החודשים
של הניתוק.מסתבר שהיא ניתקעה במי שהייתי
היה שוב תקל ביננו היא צרחה עלי בביתה ושוב
כובד של יאוש של איבדון.אני לא רוצה להכנס
לזה כעת כי בכיתי מספיק.
הייתי כלכך מרוסקת ומישהו בא וריסק יותר
דווקא האדם שסמכתי עליו אך מאחר ובקשרנו
הרחוק שנות אור לא נתתי והייתי מספיק וויתרתי
עליה לא פעם,יכולתי להבין אותה.תכלס מה זה משנה
פצע אחד פחות או יותר גם ככה אני בתהום מחפשת זהות וממש לא נהנת ממי שאני.לא נהנת להיות שלילית
או ליצור אוירה לא נעימה פשוט במקום בו אני נמצאת
אני לא מצליחה לראות את האור.
ואנשים שגדלים בסביבה מחבקת
ולגיטמית לא יכולים להבין את המצוקה הזו
וחנוך שהכיר לא פעם מבין ושם,מזל שיש אותו
כי אני לא יודעת מה הייתי עושה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
