אני יודעת שכל בחורה שקוראת את זה תזדהה.אני יודעת שכמעט כל גבר שיקרא את זה ירגיש שהוא היה מתי שהוא אשם.
אני יודעת כי זה קורה לכולן, בצורה כזאת או אחרת.
היה לי מישהו שהיה ידיד טוב, זיון טוב, אבל באמת באמת ידיד טוב. נקטע בנינו הקשר ומידי פעם היינו מדברים מאוד רופף.
אתמול הוא ביקש לבוא אליי באמצע הלילה, סירבתי, וסירבתי, וסירבתי, עד שהוא אמר לי שהוא באמת מבטיח רק לישון איתי ושהוא לא יכול כרגע לחזור הביתה. מילה שלו.
אני לא סתומה, עברתי דברים, אבל זה היה בן אדם שבאמת לא היה לי שום דבר רע להגיד עליו, להפך, ואם מישהו בצרה ברור שאני אעזור לו.
מילה שלו.
אז הוא ניסה ארבע פעמים, פעם אחת אפילו קצת זרמתי. מודה. בסוף פשוט כבר רתחתי.
בבוקר אפילו הייתי נחמדה אליו. הכנתי קפה לשנינו.
קצת התמזמזנו.
ואז פתאום הבנתי, יותר נכון לא הבנתי, למה אני עושה את זה?
הבן אדם הזה שהיה כל כך קרוב אליו, קיבל בוואטסאפ, בטלפון, פנים מול פנים, שאני לא מעוניינת, שאני לא רוצה, שלא בא לי ואין לי כוח. והוא עדיין ניסה. והוא לא סתם אחד, הוא באמת מישהו.
ועכשיו אני לבד. לא בטוחה אם אני כועסת יותר על עצמי או עליו. לא מבינה איך מישהו יכל להתייחס אליי ככה.
חור, בלי דעה, בלי רצון, בלי כבוד, בלי כלום. חור. זה מה שאני בשבילו. בשביל מישהו שהיה לתקופה חלק ענק מהחיים שלי.
חור...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
