לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

AthenaWorld


עוד בלוג של חיילת משוחררת, בניסיון לעשות קצת סדר בחיים, במרדף אחר החלומות, ובבניית העתיד צעד אחר צעד.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2016    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 




הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

סיכום שנה א במדעי המחשב


 

עברה כמעט שנה מאז הפוסט הקודם שבו סיכמתי את סמסטר א. מאז הספקתי לסיים סמסטר נוסף ולסגור שתי תקופות מבחנים.

אז איך מסכמים שנה?

היה לא קל, אבל אפשרי.

היו חששות אבל למדתי להאמין בעצמי וביכולות שלי.

היו רגעים של כשלונות אבל היו גם הצלחות.

ובאופן כללי, היה לא רע בכלל.

 

בסמסטר הראשון הרגשתי הרבה עומס בלימודים והיו רגעים שהאמנתי שלא הצליח. ככל שהתקרבה תקופת המבחנים כך גברו החששות

שלי והרגשתי שאני לא יודעת כלום. כמובן שזו הייתה הרגשה לא אובייקטיבית כלל, ואחרי כשבוע הכנה לכל מבחן, הצלחתי להשתלט על

החומר ברוב הקורסים ולסיים את הסמסטר יחסית בהצלחה(היו פה ושם אכזבות וכשלונות, אבל התמונה בגדול הייתה טובה).

 

כמה מסקנות שהגעתי אליהם:

1)מועד ב' יכול להיות קשה, על סף בלתי אפשרי לפיתרון. לכן צריך לשקול טוב טוב לפני שניגשים אליו לשפר את הציון כי קיים הסיכון

להיכשל גם כשאתה כבר מרגיש שאתה שולט טוב בחומר, ומאמין בכך שבלי בעיות הייתה עובר את מועד א בציון מעולה . 

 

2)מועד ב' יכול לעזור לשפר את הציון בקורס ולשפר ממוצע. למרות הסיכון, קיים גם הסיכוי. הסיכוי לשפר את הציון הסופי בקורס.

אפשר לשפר ב 10, 20 ואף ב- 40 נקודות את הציון הסופי בקורס.

 

ההחלטה הסופית אם לגשת למועד ב', צריכה להתחשב ב- "סיכון מול סיכוי". קודם כל מה אתם יכולים להרוויח? מה אתם יכולים להפסיד?

האם הקורס יחסום לכם קורסי המשך? מה ההיקף של פריסת תואר יגרור כישלון בקורס? האם אתם מוכנים לחזור על הקורס שוב במידה

ותיכשלו? עד כמה אתם מרגישים שאתם שולטים בחומר? 

 

3)אצלנו לקראת ההרשמה לקורסים יש דיון סוער על איזה מרצה מומלץ ולמי כדאי להירשם. לפעמים הדעות של הממליצים זהות ולפעמים

יש גם חילוקי דעות. מעבר להיותו של מרצה טוב,צריך להתחבר גם לאופן בו הוא מלמד. יש מרצים מסודרים יותר ויש פחות, יש מהירים

יותר ומהירים פחות, כאלו שעונים על שאלות וכאלו שמביטים על הכיתה במבט- "שום דבר טוב לא יצא מכם, אבל אני כאן כי אין לי ברירה".

אפשר להבין גם את הצד של מרצים כאלו, הם בחרו לעבוד באקדמיה, וכנראה שרובם שאפו להיות חוקרים ולא מורים(מרצים), אבל זה חלק

מהתפקיד שלהם וכל אחד ממלא אותו לפי היכולת שלו.

העצה הכי טובה בנושא היא ללכת בתקופת שינויים לכמה מרצים ולראות למי מתחברים יותר.

 

4)פריסת תואר. בהתחלה זה נראה מיותר ועולה השאלה- "למה?". זה אינדיווידואלי לכל אחד. יש כאלו שיעמדו בעומס של הקורסים ויש כאלו

שפחות. לפעמים עדיף באמת לפרוס את התואר מלקחת יותר קורסים ממה שאתה מצליח להתמודד איתם, להיכשל בחלקם, ואז לשלם עוד

פעם על קורס חוזר. בשנים מתקדמות יש גם את הנושא של לשלב עבודה במהלך התואר, וגם אז יהיה קשה עד בלתי אפשרי לשלב לימודים

בהיקף מלא עם משרת סטודנט.

מדעות שאני שמעתי, לא ממליצים לפרוס את השנה הראשונה כי אז זה יכול לחסום קורסים של שנה שניה וסתם עושה בלאגן במערכת, ולעומת

זאת משנה שניה יש יותר ממליצים לפרוס את התואר(במידת הצורך כמובן). אני אצטרף לדעה זאת, כי בסמסטר ראשון לאף אחד אין מושג 

באיזה עומס הוא יכול לעמוד. 

אם כמובן מצליחים לצלוח את כל הקרסים ללא נכשלים ובציונים טובים, אולי עדיף להשקיע עד צאת הנשמה במשך שלוש שנים ואז לצאת

לשוק העבודה יותר מוקדם ולא לפרוס את התואר.

 

5)כשאין חובת הגעה להרצאות ללכת להרצאות שנוח לכם(מבחינת מרצים\שעות) גם אם אתם לא רשומים אליהם. ממה שיצא לי לראות

בסמסטר הראשון אנשים מרגישים לא נוח ללכת להרצאות שהם לא רשומים אליהם למרות שסטודנטים משנים מתקדמות אומרים להם שזה

דבר שמקובל לעשות(לפחות בחלק ממוסדות הלימוד). אז נכון שזה יוצר לפעמים עומס אצל המרצים היותר פופולאריים, אבל בדרך כלל

העומס בקנה מידה סביר ומסתכם בהכנסת כיסאות נוספים לכיתה. כמובן קיים סיכוי שאם הכיתה יותר מדי מפוצצת יוציאו את מי שלא רשום.

תמיד ימצאו גם הסטודנטים שיתלוננו שאין מקומות בגלל שבאים אנשים שלא רשומים, אבל מי הבטיח שהם בעצמם לא הולכים למרצים שהם

אינם רשומים אליהם בקורסים אחרים?

 

6)כישלון בקורס זה לא סוף העולם ואפילו לא קרוב אליו. לרוב עושים קורס חוזר. כישלון שני בקורס לפי השמועות זו כבר בעיה רצינית.

כמו כן קורס חוזר יכול לעזור לקבל ציון גבוה יותר. לדוגמא אם המקסימום שהרגשתם שאתם יכולים לגרד בפעם הראשונה הוא 56, אז

בקורס החוזר אתם יכולים כבר לקוות ל- 80(כמובן אם תלמדו ולא תזלזלו בו).

 

7)תלמדו אבל תמצאו זמן להנות!

 

 

הסמסטר השני כבר היה יותר קל. התרגלתי לעומס וגם קצת הורדתי אותו(קורס חוזר אחד במקום קורס המשך וגם לא עשיתי אנגלית בסמסטר זה).

מבחינת עבודות הגשה היה יותר עומס, אבל כבר ידעתי איך לעבוד יעיל. אז נכון שהרבה ימים הסתיימו בהכנת עבודה עד הלילה אבל עדיין

ההרגשה הכללית  הייתה הרבה יותר טובה והצלחתי לסיים את הסמסטר השני בלי נכשלים ועם ממוצע שנתי טוב.

במבט לאחור אני מבינה שהקורסים של סמסטר א' היו ממש קלים ברובם, לפחות בהשוואה לסמסטר ב'. בזמנו היה לי קשה להתמודד איתם,

אבל לאחר הדרך הארוכה שעשיתי, כנראה שפיתחתי כלים ויכולות להתמודד עם דברים שממבט ראשון נראים בלתי אפשריים.

 

בגדול אני לא מצטערת על זה שבחרתי במדעי המחשב, אני אוהבת את התחום, אבל נקודת המבט שלי על חלק מהדברים השתנתה. אני מבינה

שאין קסם בתחום הזה והכל מבוסס על לוגיקה כלשהי(שאת רובה אני עוד לא מבינה). אני מבינה שמקצוע שדורש כל הזמן להתעדכן וללמוד דברים

חדשים יכול להיות מעניין מצד אחד ומאוד מתיש מצד שני. וגם שעל משכורות גבוהות צריך לשלם בשעות עבודה רבות. שלמצוא עבודה הוא בין היתר

עניין של מזל, ולמרות הביקוש "המטורף" למתכנתים שמנסים להכניס לנו לראש, קיימים גם הרבה מתכנתים שמתקשים למצוא עבודה שלא להזכיר

את גלי הפיטורים והמשברים התקופתיים בהייטק. תחום הייטק הוא באמת מושך, אבל לא הכל פה דבש. 

 

 



 

 

 

 

נכתב על ידי Salonica , 26/9/2016 02:40   בקטגוריות אוניברסיטה, הירהורים  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סמסטר ראשון(מדעי המחשב)


אחרי התלבטויות רבות בנוגע למקצוע העתידי שלי נעצרתי על תכנות. למה תכנות? יש לכך הרבה סיבות:

קודם כל ביטחון תעסוקתי ופוטנציאל לשכר גבוה- השכר בהייטק הוא אחד הגבוהים במשק ויש ביקוש גבוה 

למתכנתים וביחס למקצועות אחרים הביקוש עולה על ההיצע(לפחות ככה אני מקווה...)

והסיבה השניה, הלא פחות חשובה היא היכולת ליצור דברים חדשים. בשביל מישהו שלא תכנת מעולם,

האפשרות ליצור דברים מדהימים כמעט מאפס נראת קסומה. וכך גם בשבילי, ולכן התחלתי להתעניין בתכנות

וללמוד שפות תכנות עוד לפני שנרשמתי לתואר. וכמו שאומרים, תשקיע בתחביב שלך 20 שעות ואם זה ממשיך

לעניין אותך, תשקיע בכך 20,000 שעות. 

 

אז נכון, הקסם שביצירת תוכנה התפוגג לאט לאט, אבל ההתעסקות בכתיבת תוכנות המשיכה לעניין אותי, 

וזה היה בין המקצועות היחידים שבהם הרגשתי שאוכל לקבל סיפוק. 

 

וככה התגלגלתי והגעתי לתואר באחת האוניברסיטאות בארץ. זוכרים את "הלם בקו"ם" מהצבא? באוניברסיטה

מחכה לכם אותו דבר. שיטת הלימוד מאוד שונה מהבית ספר, וכמובן השנים בין סיום הבית ספר להתחלת הלימודים

עושים את שלהם.

 

קודם כל בבית ספר תמיד יכולתי לשמור על ריכוז לאורך שעות ארוכות, ועכשיו אני פשוט מאבדת ריכוז ומרגישה חצי

רדומה רוב היום(אפילו קפה לא עוזר).

 

דבר שני, זה רמת המרצים ואופן הלימוד. אז כמו שבטח כבר שמעתם, חלק ניכר מלימודים באוניברסיטה זה לימוד עצמי,

והכי חשוב תרגול עוד תרגול. אז צר לי לאכזב אותכם אבל זה נכון, בפרט לתואר במדעי המחשב.

דבר שני זה רמת המרצים. למדנו בדרך הקשה שזה שבן אדם יכול להיות מרצה באונברסיטה, ואולי גם גאון במתמטיקה

לא הופך אותו למורה טוב. כי לדעת טוב את המקצוע ולהעביר אותו לאנשים זה פשוט שני דברים שונים.

ועוד לא הזכרתי את זה שחלק מהאנשים שעוסקים במתמטיקה לא הכי שפויים שבעולם...

 

בקיצור חלק גדול מהקורס שלנו לומד עם הרצאות מוקלטות של הטכניון...

 

והמקצועות עצמם- בסמסטר הראשון הם מאוד תאורטיים(אנחנו לומדים את אותם הקורסים שלומדים סטודנטים למתמטיקה...)

כרגע זה הגדרות ועוד הגדרות ועוד משפטים ועוד טענות....... וכמובן הוכחות של הכל...

ועדיין לא כל כך ברור במה יתמקדו המבחנים, בצד התאורטי או בצד המעשי.

 

מה שאני לומדת הסמסטר:

 

לוגיקה ותורת הקבוצות- כמו שהמרצים אוהבים להגדיר זה הבסיס לכל המתמטיקה. מפרק את כל המתמטיקה לחלקים הכי

קטנים שלה ועוסק בלהוכיח את הנכונות של הכל. קורס בעיקר של משפטים והוכחות, עם דגש רב מאוד לנכונות ההוכחה.

בהתחלה הקורס היה אחד הקלים והיה ממש אלמנטרי, אבל לקראת האמצע התחיל להסתבך. 

 

אלגברה- אנחנו מתעסקים במטריצות ,מרחבים ווקטורים ושדות. פה בערך נגמר הידע שלי בקורס(היחיד בלי עבודות או בחנים)

כרגע יהיה מבחן רק בסוף סמסטר אז הרשתי לעצמי להפקיר את הלימודים בקורס זה. בלי נדר, אחרי הבוחן האחרון אני מתחילה

לחרוש על הקורס...

 

חדו"א-לומדים גבולות  ופונקציות. יש שאומרים שהקורס קשה, לי דווקא הוא בינתיים לא נראה כזה מסובך, למרות שיש לי קצת

חששות מהבוחן שמתקרב.

 

מבוא למדעי המחשב- פה אנחנו לומדים שפת תוכנה, אבל הדגש הוא יותר על חשיבה על אלגוריתמים. פשוט לומדים איך לגשת

למשימה באופ הנכון. כמו שהמרצה שלנו אמר, ג'אווה היא רק האמצעי שבו אנחנו משתמשים, אבל החשיבות היא במבוא לתכנות.

הקורס כולל עבודות הגשה בזוגות ורמתם די מפחידה בשביל מישהו שלא תכנת מעולם. (תודה לאל השלמתי את כל הידע הבסיס

בתכנות לפני תחילת הלימודים אז היה לי יותר קל להסתדר)

 

אנגלית- קורס ממש חונק מבחינת חובת הגעה ,שיעורי בית ומבחנים שבועיים.

 

למרות שממבט ראשון זה לא נראה הרבה קורסים, גם אם איך שאני מגיעה מהאוניברסיטה, אני לומדת עד 12 בלילה, אני לא מספיקה

את הכל. אפילו יותר נכון לומר שאני לא מספיקה כלום... 

 

 

 

 

נכתב על ידי Salonica , 9/12/2015 23:56   בקטגוריות אוניברסיטה  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מה לעשות במצב של חוסר אונים מוחלט


הגיע הרגע שבו סיימתי צבא, סיימתי פסיכומטרי(או יותר נכון נכשלתי בו), ואפילו הספקתי לנוח כמה חודשים טובים. כרגע אני מתעסקת בשאלה

האם אצליח להתקבל לחוג המבוקש באוניברסיטה והסיכויים קלושים. אז עברתי את הסכם שנרשם באתר האוניברסיטה, אבל הוא ככל הנראה עלה,

כי בדואר הגיע מכתב דחיה. התקווה היחידה שנשארה היא שיקרה נס והסטאטוס "בטיפול" שנותר בקנו באתר האוניברסיטה ישתנה ל"קבלה".

אבל כרגע כל מה שנותר הוא להמשיך ולהתפלל. באמת שאין יותר מה לעשות כרגע, אין זמן לגשת ולשפר פסיכומטרי או בגרויות.

 

ומה יקרה אם לא אתקבל? מה לעשות אז? 

 

הפוסט הקודם מתאר בצורה הכי טובה את תחושת חוסר האונים והייאוש שאני מרגישה. אין לי מושג מה לעשות. אני לא יודעת באיזה נתיב לבחור.

 

אולי להירשם למכינה? אבל זה לאבד שנה, והלימודים במכינה עמוסים, ואי אפשר יהיה לעבוד במקביל. והבעיה היא לא כל כך בבגרות אלא
בפסיכומטרי.

 

אולי לגשת עצמאית עוד פעם לפסיכומטרי?(מה לעשות, אין לי כרגע כסף לקורס הכנה) עוד פעם זה לאבד שנה-עד שניגשים ועד שיגיעו הציונים.

אבל מה שיותר מפחיד זה שאי אפשר לדעת אם באמת אצליח לשפר את הפסיכומטרי כי זה מבחן שקשה לחזות את התוצאה שלו.

 

לשפר מתמטיקה ל 5 יחידות? עוד פעם אין לי כסף לקורס. ולגשת בלי קורס ולקבל ציון טוב(מעל 90) למי שלמדה 4 יחידות בבית ספר יהיה

קשה והתוצאה לא מובטחת). וגם כאן זה לאבד שנה.

 

ללכת לאפיק מעבר? שנה באוניברסיטה הפתוחה יקרה פי 2 מבאוניברסיטה הרגילה, ובקושי יש הנחיה. אבל גם אם אתחיל ללמוד השנה, זה לא

יעזור לי לחסוך שנה, כי יקח לעשות את האפיק מעבר בלפחות 3 סמסטרים. (האוניברסיטה הפתוחה מגבילה את מספר הקורסים לסטודנטים חדשים).

אבל הכי מפחיד הוא אם לא העמוד בממוצע שדרוש לשם מעבר. ומה אז? הפסדתי שנתיים, הרבה כסף, והגעתי לאותה נקודה בה התחלתי.

 

או שללכת לעשות שנה ראשונה באחווה במסלול שמבטיח מעבר לשנה ב בבן גוריון לכל מי שיהיה לו ממוצע 65 וציון חיובי בכל הקורסים?  משהו

במסלול הזה נראה לי חשוד, וזה נראה יותר מדי טוב בשביל להיות אמיתי. אם מישהו למד במסלול הזה והגיע בטעות לבלוג שלי, אז אשמח מאוד

לפרטים על המסלול.

 

אז מה לעשות? כל בחירה היא סיכון. אתם בטח תגידו לי שככה זה בחיים ואתם צודקים. אבל כשאתה נמצא לפני בחירה ורואה באופן ברור את

החסרונות בכל דרך ואף מנחש שיש עוד חסרונות שנעלמים מעינך, ואתה צריך לבחור, האימרה הזאת לא עוזרת להתמודד עם הייאוש שעוטף וחונק

אותך.

 

מה אני אעשה? אתפלל שהסטאטוס באוניברסיטה ישתנה ל "קבלה". וככל הנראה, אם לא, אז אבחר בסעיף האחרון והוא המסלול של מכללת אחוה.

ומעבר להיותו של המסלול חשוד הוא טומן חסרונות נוספים- נסיעות ארוכות ויומיומיות של שעה לכל כיוון מהמכללה לבית, שעות לימוד רבות,

שיחד עם הנסיעות ימנעו ממני לעבוד. כי כשאתה לומד כל יום מ 10 ורוב השבוע עד 8 בערב וצריך לחזור עוד הביתה, הזמן היחיד שנשאר ללמוד

בבית זה הימים הקצרים יותר והסופ"ש. מחישוב מהיר ,הנסיעות יעלו כ 3000 ש"ח בשנה, ועוד 3000 על קורסי אנגלית, ועד 1000 ש"ח על

תשלומים נלויים. גם אם אקבל מלגה מלאה של שכר לימוד(שנה ראשונה לתושבי הדרום) זה ישאיר לי סכום לא מבוטל של 7000 שאצטרך לשלם.

וכל זה בלי אפשרות לעבוד בזמן הלימודים. 

 

טוב, כרגע הדבר הכי הגיוני שנותר לי לעשות זה למצוא עבודה ולהרוויח בשלושה וחצי חודשים הקרובים סכום שיכסה את ההוצאות של שנת לימודים.

אה, והזכרתי שלמצוא עבודה בדרום זה סיוט? ולא אני לא מפונקת(נו, אולי רק קצת). אבל האפשרויות שעומדות לפני בפן של העבודה הן:

משמרות של 12 שעות במפעל, ורוב המפעלים פה בדרום אלו מפעלים כימיים שגם בשביל מיליון דולר לא הייתי מסכימה לעבוד שם.

שירות לקוחות מכירות- אני לגמרי לא מתחברת לזה,אבל משאירה את זה כאופציה פתוחה.

מכירות- מסיבוב בקניונים, מחפשים אנשים עם ניסיון ובחלק אף מגיל 24.?!?!

קופאית- שמעתי הרבה סיפורי אימים על המקצוע, אבל אולי בכל זאת שווה לנסות? 

 

אז אין לי ברירה, שולחת קורות חיים, ומיום ראשון מתחילה סבב של ראיונות עבודה.

וביינתים מתפללת להתקבל ללימודים, ואם תמצאו זמן פנוי תתפללו גם בשבילי.

 

באהבה,

החיילת המשוחררת המיואשת.

 

 

נכתב על ידי Salonica , 26/6/2015 02:44   בקטגוריות אוניברסיטה, הירהורים, פסימי, שחרור קיטור, עבודה  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
Avatarכינוי:  Salonica

מין: נקבה




1,117
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לSalonica אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Salonica ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)