AthenaWorld

עברו להם כבר 15 שנים מאז שנכנסנו למאה - 21, לעידן הטכנלוגי שממשיך לפרוח ולהקיף אותנו משלל הכיוונים בחידושים

שונים ומשונים - סמארטפונים, טלוויזיות חכמות, בתים חכמים, רובוטים-שואבי אבק, מכוניות חשמליות ועוד מלא ומלא דברים.

קשה עד בלתי אפשרי להשוות את חייהם של הורינו לחיינו - כשהם היו צעירים לא היו טלוויזיות בכל בית שלא לדבר על מחשבים,

לא היו סמארטפונים(וגם לא פלאפונים) בכל כיס ובשביל לטלפן היה צריך טלפון נייח(שגם לא תמיד היה בכל בית) או טלפון ציבורי.

בשלהי שנות ה-50 וה- 60 ילדים היו רצים אחרי הבית ספר לשחק עם החברים בשכונה. היו מבלים אחד בביתו של השני, ואוי ואבוי

למי שהיה חוזר מאוחר מחברים כי לא היו ניידים שאליהם יכלו להתקשר ההורים המודאגים. בערבים אפשר היה למצוא גם את הצדיקים

שקראו ספרים בזמנם הפנוי.

לאט לאט, התחילו להיכנס אליהם לחייהם הטלויזיות(1968), הם היו מרובעות, עבות עם מסך קעור, שידרו שחור לבן. ההתלהבות

הייתה בעיצומה ומשפחות היו נאספות בערב לצפות יחד בשידור המיוחד בערוץ היחיד שהיה אז(וגם הוא לא שידר 24 שעות ביממה

ובהתחלה אפילו לא כל יום). 

והאם תנחשו מי היה הערוץ הראשון בארץ? הלו היא "החינוכית" ששידרה בתחילת חייה חומרי לימוד במתמטיקה ואנגלית לתמידי

בתי הספר. כן כן, היו זמנים שבהם עדיין דאגו במידה מסוימת לחינוך. וזו לא הייתה תקופה יותר קלה או פורחת משל ימינו. ההפך

הוא הנכון. המדינה הייתה עדיין בחיתוליה(כי מה זה 20 שנה למדינה?) והיא התמודדה עם גלי עליה גדולים שם אוכלוסיה בחלק

גדול ממנה הגיע ללא רכוש, ללא שפה, ללא כסף וללא השכלה רלוונטית. מערכת החינוך רק התחילה להתפתח אך עדיין נעשו מאמצים

רבים להנגיש אותה לכלל הציבור.

בשנה זו(1968) מערכת החינוך עברה את אחת הרפורמות הגדולות ביותר שלה- הרחבת החיונוך חובה עד כיתה י', הקמת בתי ספר

נוספים.

ואולם עברו מאז 47 שנה ומערכת החינוך לא השתנתה באופן מהותי. אז כן, החליפו את לוחות הגיר בלוחות מחיקים, הכניסו לחלק מהכיתות

מסכים חכמים, העבירו רפורמות עם שלל שמות והרחיבו את הלימודים מ 10 ל 12 שנה.

ימצאו אלו שיגידו שאלו שינויים משמעותיים, ושזו התפתחות משמעותית ודינמית של מערכת החינוך. אבל ביחס להתפתחות הטכנולוגית

שהייתה בשנים האלו, אפשר להכריז רק דבר אחד- מערכת החינוך נשארה אי שם מאחור. וזה לא קרה בגלל שאין לכל תלמיד מחשב

נייד. זה קרה בגלל שיטות הלימוד הישנות שנכשלות פעם אחר פעם. שיטות הלימוד שמתאימות רק לחלק קטן מאוכלוסיית התלמידים

הגורמות לשאר להיכשל. מערכת שמה שחשוב לה זה הציונים, שגורמת לתלמידים לאבד אמון בעצמם ולחשוב שהם לא מוצלחים כי

הם נכשלו.

אני אומנם צלחתי בהצלחה את התקופה של הבית ספר, אבל ראיתי המונים שפשוט וויתרו. משכבה של 10 כיתות, רק כיתה אחת היא מדעית,

רק מכיתה אחת מצפים להגביר 5 יחידות מתמטיקה ,אנגלית וללמוד מקצועות מדעיים. על השאר וויתרו מראש, העיקר שיקבלו בגרות

כדי שלבית ספר יהיה אחוז זכאי בגרות גבוה יותר. לא משנה מה הם יגבירו ופחות חשוב הציונים שלהם.

אז המורים לא וויתרו ונלחמו על כל תלמיד, אבל הם הלכו ראש בקיר כנגד מערכת החינוך שלא סיפקה להם אמצעים להתמודד. הם היו צריכים

להתנהל עם כיתות מפוצצות תלמידים, בלי שעות תגבור שבהם יכלו לעזור לתמידים החלשים ובלי כלים לעזור.

כמובן נמצאו הצדיקים שהיו נותנים שיעורי תגבור אחרי הלימודים על בזמנם החופשי רק כדי לעזור לתמידים, למענם ולמען הערכים שבהם הם

האמינו.

וכמי שסיימה בית ספר לפני שנים אחדות, אני יכולה להגיד בלב שלם שאם הייתי מתחילה מחדש את בית הספר, המקצועות היחידים שהייתי

שמה עליהם דגש היו האנגלית והמתמטיקה(לפחות עד לחטיבה העליונה, תקופת הבגרויות).

כי כל השאר היה שולי. את ההיסטוריה למדתי מהאינטרנט ומסרטים היסטוריים, ספרות מספרים שקראתי, גאוגרפיה מהתכנון טיול אחרי צבא.

ובאשר למקצועות לבגרות, מספיק בשבילהם 2-3 שנים כדי ללמוד אותם, ובאמת אין צורך לפרוס הכל ל 12 שנות לימוד שבהם כל הזמן

חוזרים על אותו דבר. במקום זה עדיף היה לשים דגש על לימודי המתמטיקה והאנגלית שאותם אי אפשר ללמוד מקריאת ספר. לשים דגש

על איך ללמוד נכון, לעודד הבנה וצבירת ידע, ולא למדוד אותו בציונים ולחפש כל פעם טעויות קטנות.

בעידן הטכנולוגי בתי הספר גם צריכים להיות טכנולוגיים, אך חשוב יותר שהם יהיו יקנו לתלמיד אמונה ביכולתיו וכלים לממש את כישרונותיו.

ולא פחות חשוב, שהם יהיו רלוונים למאה הנוכחית, למאה של המידע הנגיש והבלתי מוגבל.

אז הגיע הרגע שבו סיימתם תיכון, סיימתם צבא והחלטתם שאתם רוצים להמשיך בלימודים ולרכוש תואר. עד כאן הכל היה טוב ויפה:

בתיכון הבית ספר היה אחראי על ההרשמתכם והגשתכם לבגרויות והמדינה מימנה את המבחנים. אבל בשלב מסויים כללי המשחק

השתנו ומעשיו עתידכם אך ורק בידכם, והמדינה לא רק שלא תעזור לכם בהגשמת חלומותיכם להשכלה גבוהה, אלא אף תהרים קשיים.

ראשית תאלצו להיפרד מ- 1039 ש"ח שמהווים את הסכום המינימאלי ביותר לצורך הרשמה- 580 ש"ח לצורך עשיית מבחן הפסיכומטרי,

ו- 459 ש"ח (תלוי במוסד לימודים) לצורך הרשמה למוסד(קרי-שיסכימו לקבל את הנתונים שלכם ולדון בהם, בלי שום הבטחה לקבלה).

וזה רק הסכום המינמאלי שלא כולל קורסי פסיכומטרי, שיפור בגרויות, מבחני פסיכומטרי חוזרים, והרשמה חוזרת לאוניברסיטה בסמסטר

אחר במידה ולא תתקבלו ותאלצו לשפר את נתוניכם. והוא לא כולל את עשרות אלפי השקלים שבהם תאלנו לממן את התואר במידה
והתקבלתם.

שנית, תאלצו להתמודד עם תנאי קבלה קשים, שלא דווקא תואמים את הרמה של התואר. כך שגם אם יש לכם את כל היכולות לסיים את
התואר בהצלחה, תאלצו להתחרות על כל מקום בפקולטה הרצויה. למה כך? בגלל שהמדינה הפסיקה ממזמן להשקיע בחינוך, הפסיקה

להקים מוסדות להשכלה גבוהה(הכוונה לאוניברסיטאות ולא מכללות), הפסיקה לפתוח פקולטות נוספות בתחומים מבוקשים.,ולהגדיל את

מספר הסטודנטים בפקולטה הקיימות. וכל זה קורה לא בגלל שאין ביקוש בשוק לבוגרי המקצועות האלו, תיקחו לדוגמא את מקצועות
הרפואה והתכנות- יש ביקוש אדיר לבגורי הפקולטות האלו, אבל מוסדות הלימוד לא מסוגלים להכשיר את הכמות הנדרשת של הבגורים.

אני רוצה להתמקד בבעיה בתחום הרפואה בישראל. כבר כמה שנים אנחנו שומעים על מחסור רופאים חמור במדינה שאף צפוי לגדול בעתיד?

כנראה כבר כמה עשרות שנים. ומה נעשה כדי לפתור את הבעיה הזו? כמעט כלום- אולי פתחו מסלול ארבע שנתי אחד בצפת וזהו. האם

פקולטה אחת מסוגלת לפתור את משבר הרופאים במדינה? לא, וגם הם יודעים זאת, אבל ממשיכים בחוסר העשייה. ממשיכים במדיניות 

ההתעלמות, במדיניות שלא תביא לפתרון. כמה זמן זה ימשך עוד? לא יודעת, כנראה שעד שיהיה כבר בלתי אפשרי להתעלם מבעיה זו,

אבל אז כבר יהיה מאוחר מדי.

כמו שכבר ניחשתם, הפיתרון שאני מציאה הוא פתיחת אוניברסיטאות חדשות במדינה והגדלת מספר הסטודנטים במקצועות הדרושים. 

אין אצלנו בעיה בחוסר מועמדים ברמה גבוהה, הבעיה היא בתחרות ובתנאי הקבלה הנוקשים והלא שפויים. אז נכון הפתרון שלי מהווה

מסלול מלא קשיים- מימון, סגל מרצים, הקשמת כיתות לימוד, העלאת יוקרתיות המוסדות החדשים ועוד הרבה דברים אחרים.

זה לא פיתרון קל וגם לא פיתרון בזק. למה? כי פשוט אין פתרון כזה. אז מה זה כן? זה הפתרון היחיד לטווח ארוך שעשוי להתגבר

על חסור בוגרי הפקולטות הנחוצות.

כמו כן, המדינה הייתה צריכה כבר מזמן למצוא תחליף לבחינה הפסיכומטרית. והפעם הנושא הוא לא על כך אם המסחן הפסיכומטרי

משקף את יכולתיהם של המועמדים להצליח בלימודים. הנושא הוא על העלויות הכספיות הכרוכות סביב המבחן. מדובר על

אלפי שקלים לצורך מעבר קורס, על כך שמכוני הפסיכומטרי "עשו ביזנס" סביב כל העניין וסוחטים כסף מחיילים משוחררים שחולמים

להתקבל ללימודים אקדמאיים, ועל כך שעלותו של כל מבחן הוא כמה מאות ש"ח(580 ש"ח). 

אם כבר המדינה מתעקשת על פסיכומטרי, אוקי. אבל היא צריכה להציע קורסי הכנה מסובסדים בשביל להבטיח שיוויון הזדמנויות

בקבלה ללימודים, או להכניס את הפסיכומטרי כתחום לימוד בתיכון, בחינם. במדינה דמוקרטית שדוגלת בשיוייון הזדמנויות כסף לא

יכול להיות גורם שמשפיע על קבלה ללימודים.

ומה בנוגע לסכום של הבחינה הפסיכומטרית? 580 ש"ח על מה? אז יש כיתת לימוד ומשגיח על הבחינה. אוקי, גם בתיכון בבגרויות

היתה לנו כיתה בה עשינו את המבחנים והיו בוחנים שהשגיחו על הכיתה בזמן המבחן. זה לא עלה לנו כסף בתור תלמידי תיכון,

או שעלה כמה עשרות שקלים אם ניגשנו לשיפור בגקויות אחרי התיכון.

הלאה- בדיקת הבחינה. 90% מהמבחן הפסיכומטרי הוא מבחן אמריקאי שבודק המחשב. וזה ממש לא אמור לעלות כמה מאות

שקלים. ומה עם ה 10% שהם החיבור? ת'אמת לא יודעת. אבל גם הגרסה הישנה של הפסיכומטרי שהייתה ללא חיבור עלתה

סכום כסף דומה, אז כנראה הבעיה לא בו. אז אם מישהו יודע למה הבחינה הזו יקרה, מוזמן להאיר את עיני.

ואסור לשכוח- דמי הרשמה למוסד הלימוד. 459 ש"ח. להרשמה. למועד אחד. למוסד אחד. ומה אם לא התקבלתם הסמסטר ושיפרתם

פסיכומטרי ואתם מרשמים לשנה הבאה? התענוג הזה יעלה לכם עוד 1000 ש"ח (פסיכומטרי+ דמי הרשמה).

מה אם אתם רוצים להרשם לכמה מוסדות כדי לשפר את סיכויי הקבלה? שלמו לכל מוסד דמי הרשמה בנפרד. ועל מה בעצם

אנחנו משלמים את 400+ ש"ח האלו? על זה שיכניסו את הציונים שלנו למחשב וההוא יחשב את הסכם ויבחר את המועמדים בעלי

הסכם הגבוה ביותר? ומה אם לא נתקבל- האם 5 דקות עבודה שוות 450 ש"ח? 

וככה הכסף שנשאר לנו מהצבא נמס לנו בידיים, בלי להבטיח לנו שום הצלחה, אלא רק את הסיכוי לנסות ולהצליח, לנסות ולהתקבל.

ברוכים הבאים למערכת החינוך שנת 2015!