AthenaWorld

אז הגיע הרגע שבו סיימתם תיכון, סיימתם צבא והחלטתם שאתם רוצים להמשיך בלימודים ולרכוש תואר. עד כאן הכל היה טוב ויפה:

בתיכון הבית ספר היה אחראי על ההרשמתכם והגשתכם לבגרויות והמדינה מימנה את המבחנים. אבל בשלב מסויים כללי המשחק

השתנו ומעשיו עתידכם אך ורק בידכם, והמדינה לא רק שלא תעזור לכם בהגשמת חלומותיכם להשכלה גבוהה, אלא אף תהרים קשיים.

ראשית תאלצו להיפרד מ- 1039 ש"ח שמהווים את הסכום המינימאלי ביותר לצורך הרשמה- 580 ש"ח לצורך עשיית מבחן הפסיכומטרי,

ו- 459 ש"ח (תלוי במוסד לימודים) לצורך הרשמה למוסד(קרי-שיסכימו לקבל את הנתונים שלכם ולדון בהם, בלי שום הבטחה לקבלה).

וזה רק הסכום המינמאלי שלא כולל קורסי פסיכומטרי, שיפור בגרויות, מבחני פסיכומטרי חוזרים, והרשמה חוזרת לאוניברסיטה בסמסטר

אחר במידה ולא תתקבלו ותאלצו לשפר את נתוניכם. והוא לא כולל את עשרות אלפי השקלים שבהם תאלנו לממן את התואר במידה
והתקבלתם.

שנית, תאלצו להתמודד עם תנאי קבלה קשים, שלא דווקא תואמים את הרמה של התואר. כך שגם אם יש לכם את כל היכולות לסיים את
התואר בהצלחה, תאלצו להתחרות על כל מקום בפקולטה הרצויה. למה כך? בגלל שהמדינה הפסיקה ממזמן להשקיע בחינוך, הפסיקה

להקים מוסדות להשכלה גבוהה(הכוונה לאוניברסיטאות ולא מכללות), הפסיקה לפתוח פקולטות נוספות בתחומים מבוקשים.,ולהגדיל את

מספר הסטודנטים בפקולטה הקיימות. וכל זה קורה לא בגלל שאין ביקוש בשוק לבוגרי המקצועות האלו, תיקחו לדוגמא את מקצועות
הרפואה והתכנות- יש ביקוש אדיר לבגורי הפקולטות האלו, אבל מוסדות הלימוד לא מסוגלים להכשיר את הכמות הנדרשת של הבגורים.

אני רוצה להתמקד בבעיה בתחום הרפואה בישראל. כבר כמה שנים אנחנו שומעים על מחסור רופאים חמור במדינה שאף צפוי לגדול בעתיד?

כנראה כבר כמה עשרות שנים. ומה נעשה כדי לפתור את הבעיה הזו? כמעט כלום- אולי פתחו מסלול ארבע שנתי אחד בצפת וזהו. האם

פקולטה אחת מסוגלת לפתור את משבר הרופאים במדינה? לא, וגם הם יודעים זאת, אבל ממשיכים בחוסר העשייה. ממשיכים במדיניות 

ההתעלמות, במדיניות שלא תביא לפתרון. כמה זמן זה ימשך עוד? לא יודעת, כנראה שעד שיהיה כבר בלתי אפשרי להתעלם מבעיה זו,

אבל אז כבר יהיה מאוחר מדי.

כמו שכבר ניחשתם, הפיתרון שאני מציאה הוא פתיחת אוניברסיטאות חדשות במדינה והגדלת מספר הסטודנטים במקצועות הדרושים. 

אין אצלנו בעיה בחוסר מועמדים ברמה גבוהה, הבעיה היא בתחרות ובתנאי הקבלה הנוקשים והלא שפויים. אז נכון הפתרון שלי מהווה

מסלול מלא קשיים- מימון, סגל מרצים, הקשמת כיתות לימוד, העלאת יוקרתיות המוסדות החדשים ועוד הרבה דברים אחרים.

זה לא פיתרון קל וגם לא פיתרון בזק. למה? כי פשוט אין פתרון כזה. אז מה זה כן? זה הפתרון היחיד לטווח ארוך שעשוי להתגבר

על חסור בוגרי הפקולטות הנחוצות.

כמו כן, המדינה הייתה צריכה כבר מזמן למצוא תחליף לבחינה הפסיכומטרית. והפעם הנושא הוא לא על כך אם המסחן הפסיכומטרי

משקף את יכולתיהם של המועמדים להצליח בלימודים. הנושא הוא על העלויות הכספיות הכרוכות סביב המבחן. מדובר על

אלפי שקלים לצורך מעבר קורס, על כך שמכוני הפסיכומטרי "עשו ביזנס" סביב כל העניין וסוחטים כסף מחיילים משוחררים שחולמים

להתקבל ללימודים אקדמאיים, ועל כך שעלותו של כל מבחן הוא כמה מאות ש"ח(580 ש"ח). 

אם כבר המדינה מתעקשת על פסיכומטרי, אוקי. אבל היא צריכה להציע קורסי הכנה מסובסדים בשביל להבטיח שיוויון הזדמנויות

בקבלה ללימודים, או להכניס את הפסיכומטרי כתחום לימוד בתיכון, בחינם. במדינה דמוקרטית שדוגלת בשיוייון הזדמנויות כסף לא

יכול להיות גורם שמשפיע על קבלה ללימודים.

ומה בנוגע לסכום של הבחינה הפסיכומטרית? 580 ש"ח על מה? אז יש כיתת לימוד ומשגיח על הבחינה. אוקי, גם בתיכון בבגרויות

היתה לנו כיתה בה עשינו את המבחנים והיו בוחנים שהשגיחו על הכיתה בזמן המבחן. זה לא עלה לנו כסף בתור תלמידי תיכון,

או שעלה כמה עשרות שקלים אם ניגשנו לשיפור בגקויות אחרי התיכון.

הלאה- בדיקת הבחינה. 90% מהמבחן הפסיכומטרי הוא מבחן אמריקאי שבודק המחשב. וזה ממש לא אמור לעלות כמה מאות

שקלים. ומה עם ה 10% שהם החיבור? ת'אמת לא יודעת. אבל גם הגרסה הישנה של הפסיכומטרי שהייתה ללא חיבור עלתה

סכום כסף דומה, אז כנראה הבעיה לא בו. אז אם מישהו יודע למה הבחינה הזו יקרה, מוזמן להאיר את עיני.

ואסור לשכוח- דמי הרשמה למוסד הלימוד. 459 ש"ח. להרשמה. למועד אחד. למוסד אחד. ומה אם לא התקבלתם הסמסטר ושיפרתם

פסיכומטרי ואתם מרשמים לשנה הבאה? התענוג הזה יעלה לכם עוד 1000 ש"ח (פסיכומטרי+ דמי הרשמה).

מה אם אתם רוצים להרשם לכמה מוסדות כדי לשפר את סיכויי הקבלה? שלמו לכל מוסד דמי הרשמה בנפרד. ועל מה בעצם

אנחנו משלמים את 400+ ש"ח האלו? על זה שיכניסו את הציונים שלנו למחשב וההוא יחשב את הסכם ויבחר את המועמדים בעלי

הסכם הגבוה ביותר? ומה אם לא נתקבל- האם 5 דקות עבודה שוות 450 ש"ח? 

וככה הכסף שנשאר לנו מהצבא נמס לנו בידיים, בלי להבטיח לנו שום הצלחה, אלא רק את הסיכוי לנסות ולהצליח, לנסות ולהתקבל.

ברוכים הבאים למערכת החינוך שנת 2015!

בזמן האחרון יוצא לי יותר ויותר להיתקל בכך שצעירים ישראלים מדברים על האופציה של חיים בחו"ל. זה בא לידי ביטוי כמעט בכל מקום:

הסקרים שנעשים בשנים האחרונות מראים שאחוז מפלצתי של ישראלים- כמעט 40% - שוקלים לעזוב לחו"ל. אז נכון שרובם לא יעשה זאת

משיקולים כאלו ואחרים, וגם הסקרים מראים שרק 2% בטוחים שיעזבו את המדינה בשלב כזה או אחר בחיים.  אבל זה עדיין אומר שביליבם
של כל ה 40% כבר נזרע זרע של ספק, שאם כל שנה שחולפת משריש שורשים עמוקים יותר.

אני ממש לא באה להעביר ביקורת על אותם צעירים ומשפחות ששוקלים לעשות זאת ולעזוב את המדינה, מעבר לכך אני מבינה לליבם, וככל

הנראה בעצמי שייכת ל 2% שברצינות רוצים לעזוב. אני גם לא באה לעודד ירידה מהארץ. אז מה כן החלטתי לעשות? זה פשוט, לערוך רשימה

של שיקולים בעד ונגד לעזוב את המדינה. לנסות להבין מה גורם לי ולאחרים לרצות לחיות במקום אחר, ולמישהו אחר להישאר בארץ לא משנה

באיזה מחיר.

1)משכורות- משום מה נוטים לחשוב שהמשכורות בחו"ל גבוהות יותר. אבל זה נכון רק באופן חלקית ותלוי במקצוע של הבן אדם. ככול הנראה

לאנשי הייטק לא יהיה שינוי רב במשכורת ואולי אף הם ירוויחו פחות בחו"ל, אנשי הרפואה ירוויחו בגדול מההגירה, אבל יצטרכו לשלם ביטוחים 

מגוונים בעניין של "רשלנות רפואית". לגבי שאר המשרות אין לי מידע, אבל השכר הממוצע בארה"ב הוא כ 3000-4000 דולר בחודש. 

בקנדה כ 3000 דולר.

2)ביטחון- כמי שחיה כעשור תחת איום תמידי של רקטות, אני כבר לא מאמינה בפיתרון קסמים שיביא שקט לאזור. וככול הנראה ירי הרקטות

ימשך עוד כעשור לפחות(תחזית מאוד אופטימית). וזה עוד לפני שדיברתי על כל הפיגועים במדינה ועל המדינות שמקיפות אותנו.

אגיד יותר מזה, כשאני שומעת סירנה ולא משנה אם זה אמבולנס או צפירת יום הזיכרון, בשניה הראשונה אני מוודאת שזו לא אזעקה, מוודאת

שזה לא עוד "זליגה" של טיל. בדבר אחד אני בטוחה, בעתיד כשהקים משפחה, אני לא רוצה שהילדים שלי ידעו מה זה אזעקות, אני לא רוצה

שהם יחוו פחד ואי וודאות, וכל עוד זה תלוי בי, אני אעשה כל מה שביכולתי שהם לא יחוו זאת. 

3)דירה- כל הזמן אומרים שמכירי הדירות התייקרו ב 20-30 אחוז. לא יודעת איך אצלכם אבל אצלנו מכירי השכירות קפצו פי יותר מ-2.

דירת 3 חדרים שעלתה לפני עשור כ 1000 שקל בחודש עולה כיום מעל 2000.  לגבי דירות למכירה- מפחיד לחשוב. דירה שעלתה
כ 100- 150 אלף שקל עולה היום מעל 400 אלף. 

ראשית, הדירות לא שוות סכום כזה

שנית, אני לא רוצה לשקוע במשכנתאות עד הפנסיה 

שלישית- ומה אם יום אחד הבועה תתפוצץ?

4)חברה- אז אומרים שאנשים בחו"ל "קרים וסגורים". אז בהבט הזה הישראלים באמת פתוחים יותר. אבל בחבילה אחת מגיע גם החלק

התרבותי שמגעיל אותי בתרבות הישראלית- ארסים, פרחות, חוצפה וחוסר כבוד.

5)עבודה- באמת שלא יצא לי לחפש בחו"ל. הבעיה היא שבתור חיילת משוחררת העבודות שעומדות לפני בעיר מגורי הם מכירות ומוקד

טלפוני.

6)אקלים- ישראל מדינה חמה. קנדה קפואה. אוסטרליה גם חמה. ארה"ב קרה שצפון וחמה בדרומה. 

7)נגישות- היתרון במדינה קטנה, היא שאפשר להגיע לכל נקודה במדינה במינמום זמן וברכב.

8)יכולת קניה- אומרים שבחו"ל אפשר לקנות במשכורת המקומית יותר. לגבי רכבים ודירות זה נראה לי נכון. לגבי מוצרי מזון זה פחות או

יותר אותו דבר.

9)בריאות- בישראל וקנדה יש ביטוח בריאות לכלל האוכלוסיה.בארה"ב לא ואם אין לכם ביטוח פרטי...אז אין לכם.

10)הרכב אוכלוסיה- בישראל האוכלוסיות שנשבות לבעיתיות הן הערבים והאורתודוכסים. אבל בחול יש תצרות שלהם. באירופה זה המוסלמים,

בארה"ב האפרו-אמריקאיים, בקנדה זה האסיתיים. ובחול גם אתם תחשבו לזרים, אל תשכחו זאת.

11)שפה- לאדם מבוגר יהיה קשה ללמוד שפה חדשה, במיוחד ללמוד לדבר ברהיטות.

12)אנטישמיות מול גזענות- בחול יש אנטישמיות וגזענות, בישראל יש גזענות. ההבדל לא כל כך גדול.

13)כספי המיסים- בישראל כמעט הכל הולך על ביטחון ובאמת אי אפשר אחרת, במדינות אחרות משקיעים כספים אלו על חינוך, תרבות, בריאות.

14)למען החוויות- לפעמים מרגישים שמיצינו משהו וצריך משהו חדש

בקיצור, לכל מדינה יש את היתרונות והחסרונות שלה. ואף אחת מהדוגמאות למעלה לא באמת מתארת ולא מסבירה למה אנשים רוצים לחיות

במקום אחר. לעזוב את המקום היחיד שאותו מכירים ולפנות לדרך חדשה. יכול להיות שזה שרידים של האינסטינקטים שלנו? הרי לאורך 

ההיסטוריה בעלי חיים ובני אדם נדדו ממקום למקום בחיפוש אחר מקום טוב יותר. יכול להיות שזה הכאב לראות את מוכרים את המדינה

שבאמת חשובה לך. יכול להיות שזה ניסיון בריחה מהעבר. יכול להיות שזה התקווה לעתיד טוב יותר.

בחיים שלנו אין נכון או לא נכון- הכל זה סובייקטיבי. כל אחד רשאי וצריך לעשות את הבחירות שנראות לו נכונות.

ואחרי הכל מעבר לחו"ל אינו דבר בלתי הפיך ותמיד תוכלו לחזור, ואולי זה הפירוש האמיתי של המילה "בית" מקום שתמיד אפשר לחזור אליו.

כדור הארץ הוא כפר גלובלי קטן, ותוך כמה שעות תוכלו להגיע מקצה אחד שלו לשני. אחרי הכל אתם לא נוסעים לחיות בכוכב לכ אחר.

ובאמת- אם הייתם יכולים לעבור לכוכב לכת אחר, להתחיל התיישבות אנושית אפשהו בחלל, הייתם עוזבים הכל ויוצאים לדרך חדשה?

השמש שוקעת, הצללים מתעוררים, נעים להם הנה והנה, חרשים כמו הדממה ורק הרוח שורקת לה מנגינה חירשת. החשכה יורדת, האור כבה, ואין ירח ואין

כוכב להאיר את הדרך לנווד אשר איבד דרכו בחשכה. יללות תנים חותכות את הדממה. הירח מציץ מהעננים, פס של אור שמאיר את עיני הזאבים הרעבים.

הנווד קפא, החלחלה מתפשטת עד לשד עצמותיו. אור חזק מאיר עיניו, אך אין זה פנס. חייו חולפים לנגד עיניו, רגעים מתוקים וזכרונות כאובים. 

אך כעת הוא יודע, כעת הוא נזכר. הערפל התפוגג, הוא רואה מדוע ולמה לדרך פנה, מדוע ולמה עליו להמשיך, מדוע ולמה עליו את הדרך לסיים, ביעד ולא

בפי זאבים. עם מקל בידו הוא פונה לשיחים, פונה לעמוד מול הזאבים הרעבים. אך רבה פליאתו כשאין איש הפוגש את פניו, כשאין זכר לצל צילו של אויב,
ואין אלו תנים, אלא רק צרצרים. אין דרכו סוגה בשושנים, אך אין היא משבילי גחלים.

החיים שוקעים להם בתרדמה, נעטפים בערפל, אך אין זהו הסוף ואין זו התחלה, זהו רק רגע, שבריר של שניה. חלק משלם, חלק ממנגינה, חלק מעולם,

יקום אינסופי של אורות וצללים.

אם לא תהיה שקיעה, איך תבוא זריחה? אם לא יהיה חושך, האם יהיה אור? אם לא יהיה פחד, מהו אומץ? אם יעלם היאוש, מהי תקווה?