הפוסט הראשון שלי דיבר על יום כיפור ואני חושבת שבתור התחלה אני אדבר קצת על עצמי ועל המטרה של הבלוג הזה.

אז כמו שכבר הבנתם קוראים לי ליאור אני בת 18 וחצי ואני גרה בקיבוץ שממוקם דרומית לבאר שבע אבל מבלה רוב הזמן בתל אביב ובקרוב גם אעבור להתגורר שם.

מאז שאני קטנה אני אוהבת להרגיש מנהיגה,זו שכולם הולכים אחריה ולא היא אחרי כולם,זו שיוזמת בקיצור.

הייתי בכל תפקיד אפשרי בבית הספר היסודי אם זה בראש מועצת התלמידים או כל שאר הבולשיט הזה בבתי הספר,אהבתי להופיע בטקסים,אהבתי להיות נציגת הכתה,אהבתי פשוט להיות במרכז ולהביא את עצמי ב 100 אחוז עם כל היתרונות והחסרונות שבי לא הלכתי אחרי הזרם,הזרם הלך אחריי.

כשעליתי לחטיבה המצב השתנה מעט,הבנתי שלא כולם יאהבו אותי ובהתחלה היה לי נורא קשה להתגבר על המצב,הייתי רגילה שמרעיפים עלי אהבה מכל עבר,הייתי רגילה לא לקבל את המילה "לא" בתור תשובה אבל לאט לאט הסתגלתי למצב והתחברתי לחבורה שלי ולמעשה אנחנו החברים הכי טובים עד עצם היום הזה.(אוקי חוץ מ2 אנשים שהזניחו אותנו בדיוק כשהתיכון נגמר)

אז יש את מאי שאותה הכרתי לעומק על הספסל בשיעורי הספורט,שנינו תמיד היינו הדבר הכי עייף ביקום,היינו ממציאות תירוצים אחת בשביל השנייה,שנינו ספגנו את פגיעות הכדורים במשחקי הכדור רשת וכל השאר היסטוריה.

אני פאקינג מאוהבת בה,היא מדהימה ואני אסירת תודה על כך שאלוהים מינה לי אותה בתור ה bff שלי,אני יכולה לצחוק ממנה שעות היא מסוג האנשים שגורמים לך להתגלגל מצחוק כשבכלל לא בא לך לחייך.

אם הייתי משנה משהו במאי? אני מנסה לחשוב על זה אבל שום דבר לא עולה לי לראש לכן התשובה בבירור היא ל-א.

יש את רעות הויאטנמית החמודה שלנו שכולם ישר חושבים שהיא סינית יפנית או תאילנדית והיא מתעצבנת,איתה אני יכולה לדבר על כל הנושאים שבפירוש אסור לדבר עליהם,כל ה tmi מופנה אליה והיא אוהבת את זה אז כולם מרוצים בעצם.

החיסרון הכי בולט ברעות הוא הפזיזות שלה,היא מחליטה החלטות בסדר גודל עצום מבלי לחשוב פעמיים (או פעם אחת ליתר דיוק).

ואחרונים חביבים-הצד הגברי בחבורה אנטון ועומר.

עומר נלקח ע"י צה"ל אז הוא איתנו רק בסופי שבוע (בעיקר).

יש עוד כמה אנשים שלוקחים חלק בחיי אבל אני לא מרגישה צורך לפרט עליהם כרגע.

אז נשארתי אני,ליאור המתוסבכת שמפחדת מהחיים ומוצאת כל מני שבילי בריחה.

והבלוג הזה כנראה יעזור לי לסדר את הבלאגן בראש וגם לשמר זכרונות מגיל הטיפש עשרה.