תן לי סיבה להאמין ש

כל כך רע לי שאני עצבנית מידי בכדי להסביר. 

ואני כל כך עייפה שאין לי כוחות אפילו לכתוב. 

ומותשת... מותשת מידי.. ובכלל לא טוב לי. 

האמת זאם הקצינה שלי הייתה עושה לי עכשיו את השיחה ההיא מלפני שבוע, 

ושואלת אם טוב לי , די באופן כללי.. 

כנראה שהייתי אומרת לא. אם היה לי אומץ. 

כי פשוט רע לי. אני שבורה ומגלה שיאים חדשים של שבירות והבית עוד רחוק. 

לא צריכה בית, פשוט צריכה לצאת מפה. להתנתק. 

יותר מידי שבתות, יותר מידי לתת, יותר מידי לעשות. 

מעט מידי זמן לנשום. 

וזה נהיה קצת מחניק. 

וזה קצת טופס אותך ברגעים שאתנ לא מוכן.

כמו היום כשבכיתי באמצע בדיקת מבחנים. 

אאוץ׳.