תן לי סיבה להאמין ש

משהו מוזר... באמת מוזר.

התעוררתי עם מחשבות על איזה חלום שחלמתי. על חברה והאקס שלה. 

ואז התחלתי לחשוב על האקס שלי. 

אחריי כמה שיחות חכמות אתמול... הבנתי משהו. אחריי חצי שנה, או קצת יותר...

באמת נפל לי האסימון. 

אז נכון שאהבתי אותו. ונכון ש.. זה קשה והיה קשה ולעולם לא קל. 

אבל הינו במקומות נורא שונים.

אני הייתי ועדיין עודני בשלב בו סופשים זה הזמן שלי לתחזק קשר כי.. צהל. ואין לי מה לעשות עם זה. 

אני בשלב הזה בחיי ואני בסדר גמור עם זה. 

והוא... בלי כוונה, ובטעות ובפתאומיות הגיע לשלב שאחריי. שסופשים זה לא מספיק,

וקשר הוא דבר יותר גדול, ורציני ולא תלוי בצהל או רק בסופי שבוע קצרים ומסכנים...

אני קצת מתקשה להאמין שזה מסוג הדברים שיכולים להרים ולהפיל קשר,

אבל כן. 

אם להפסיק עם הנאיביות, אז כן. 

אני חושבת שזאת פעם ראשונה שאני מבינה ומשלימה לא כי אני מכריחה את עצמי, אלא כי אני באמת מבינה.

ומשלימה. 

וזה קצת מוזר לי . 

אני באמת.. פתאום.. מרגישה שלמה יותר.

כל מה שחצי שנה עבדתי עליו כ"כ קשה, ורגעי למעלה-למטה, ודקות קשות יותר וקשות פחות, וזכרונות וגם קצת דמעות....

וברגע זה זהו. עבר. 

וואו... איזה בוקר מוזר. 

אחריי ערב שבו לא הפסקתי להרגיש לבד, וכמה אני צריכה.. את החיבוק הזה. 

מאיפשהו. רק שיגיע. 

ויחזיק.

בוקר מוזר עובר על כוחותינו. 

אפילו בוקר טוב.