צפירה ראשונה באוטובוס.
משהו אחר.
גם על מדים גם אוטובוס .. וגם אני רואה כמה חשוב לעוד אנשים לעמוד בזמן הצפירה.
חיילים שואלים את הנהג אם הוא עוצר ואם הם יכולים לרדת לצפירה. מתכוננים לצפירה דקה קודם.
כולם ממהרים. בסדר מופתי שלא ראיתי כבר הרבה זמן, בעיקר אצל חיילים באוטובוסים ,
אחד אחד יורדים מהאוטובוס ונעמדים בשורות מסודרות.
אזרחים וחיילים מבוגרים וצעירים.
וזה בסדר. וזה נורמלי.
מוכנה להישבע שלא שמעתי את הצפירה.
לרגע חשבתי שאני מדמיינת אותה כשכולם נעצרו ,
גם החייל במדרגות של האוטובוס , שכנראה לא הספיק לרדת והצפירה תפסה אותו באמצע, עצר.
המכוניות מסביב , בנתיב הנגדי, בתחנה.. כולם עומדים.
והלב שלי דופק.
דפיקות חזקות בקצב מוזר מעט , לא ברור.
אני. על מדים. מוקפת באנשים שאני לא מכירה כלל. לצד תחנה באמצע כביש מהיר.
וכולם עומדים.
בדיוק דיברתי אתמול על השיר הזה , הנסיך הקטן.
שלפיו הנסיך הקטן כבר לא יצייר פרח וכבשה שאוכלת עשב , הנסיך הקטן מפלוגה ב כבר לא יחזור. בתחילת השיר , אומר יהונתן גפן
״משרד הבריאות מודיע כי העישון מזיק לבריאותנו.
משרד התחבורה מודיע כי הנהיגה בכבישי ארצנו מקצרת את חיינו.
משרד הביטחון מודיע , כי במלחמות מתים״
וזה נורמלי.
זה נורמלי שבמלחמות מתים !! זה נורמלי כמו לעלות על ההגה ונורמלי כמו להתיישב על ספסל ולהדליק סיגריה.
זה נורמלי שילד בן 18מקבל נשק לידיים ויוצא איתו למלחמה.
זה נורמלי שאותו ילד שלא ראה עולם שלא חווה חיים.. מת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Better than me