קצת בודד לי. שוב.
מוזר שכבר כמעט שנה שאני לבד.
לא שאני... לבד לבד, אבל עובדה שאין פה אף אחד.
עובדה שאני צריכה לרדוף אחריי חברים כדי שמשהו יקרה.
וכבר אין לי כוחות לזה.
רוצה להסתגר בתוך חדר ולישון כל היום, כמו איזה דובי.
וזה פשוט... פשוט לא אני.
מצחיק איך שלפני שנה, התקופה הכי קשה, באמת הכי קשה בחיי,
הייתה גם התקופה הכי יפה.
כמה שהיה קשה, ככה גם הייתה לי את התמיכה.
ואולי זה טוב שיש למי להתגעגע.
ואולי זה טוב שאפשר בכלל להתגעגע.
ועכשיו.... עכשיו גם את זה אין.
עכשיו אני רואה אותו בבית הקפה שאני הכי אוהבת,
עכשיו אני שונאת את העובדה שהוא עובד שם,
עכשיו אני מנסה לא ליצור קשר עין כי אני סתם אראה כמו סטוקרית.
עכשיו אני צריכה לוותר על בית הקפה שאני הכי אוהבת, שעושה לי פשוט טוב על הלב,
כי הוא שם וזה כבר בכלל לא כל כך טוב על הלב.
.
מה.. 10 חודשים שאני לבד? אז למה אני עדיין חושבת עליו, אלוהים ישמור...
למה אין לי אף אחד חדש, אף אחד טוב, אף אחד ש...
אלוהים ישמור.
מה נהיה ממני..........
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Better than me