-"אני אומר לך משהו, ואחריו אנחנו מפסיקים להתכתב. מבטיחה?"
-"מבטיחה.."
-"אנחנו מפסיקים לדבר. לתמיד..."
-"בסדר, אם אתה כל כך רוצה, אני אצא לך מהחיים"
-"אני כל כך אוהב אותך".
\\
-"למה אמרת את זה?"
-"זה מה שאני מרגיש. אבל במציאות זה לא יקרה"
-"למה נתתי לעצמי להתאהב בך?"
\\
-"תפסיקי לשלוח לי הודעות. בבקשה. יום אחד אם אני אחליט שאני יכול, אני אחזור. בגדול."
-".."
-"אם אני אראה שהמשכת הלאה אני אסתובב בחיוך. אבל בנתיים.. אני לא יכול ככה.. בבקשה"
-"למה כל כך כואב לי הלב...?"
\\
איפה נעלם אותו לילה תחת כוכבים. לילה נטול מחשבות, נטול דאגות, נטול רעשים.
לילה ריק מכולם ומלא כל כך בך. בי ובך ובאוויר שסביבנו.
אתה מניח את הראש שלך עליי ומשחק בקצוות השמלה שלי. מדברים על הא ודא, וקצת על כוכבים.
נשבעת ניסיתי להמשיך הלאה עוד בפעם הקודמת, שבוע וחצי לערך אחריי אותו ערב מלא כוכבים.
אבל אף אחד אחר לא התקרב אלייך.
הם פשוט לא אתה.
\\
"מגיע לך מישהו כל כך יותר טוב ממני. אני חרא בן אדם"
"תן לי לקבוע את זה... אל תחליט בשבילי"
"כבר החלטתי".
כואב לי. כל כך כואב לי.
וידויי כמעט מביך.
בשביל למחוק אותך מהשיחות האחרונות, שלחתי לעצמי במייל את כל ההתכתבות שלנו..
כן. ההיא שהתחיל באוקטובר הקודם, ועברתי עליה קצת.
מבטיחה שקצת.
אז איך זה עובד, אני מפסיקה לבכות עכשיו..?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Better than me