לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

תן לי סיבה להאמין ש



Avatarכינוי:  Better than me

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

נרטבה לי כבר המקלדת סעמק .


צפיתי ברובו של הסרט ההוא בערוץ 10, "בדמותה".

 הסרט עוקב אחריי כמה אמהות ובנות והקשר ביניהן,

כשהדגש בסרט הוא על תדמית תפיסת המראה והגוף בקשר הזה. 

בקיצור, סיפור חיי ואיך אמא-חינכה-אותי-שאם-הייתי-רזה-הייתי-יפה. 

והמלחמה, אוי המלחמה. המלחמה המתמשכת הזו, לא לרצות את אמא. 

המלחמה מול עצמי, בעיקר. מול המראה. מול המראה בחדר או בחנות הבגדים. 

לעשות דווקא ולאכול , לרזות, לעשות דווקא, דיאטה, לדחוף אוכל כשהיא לא רואה, דיאטה .

סיפור חיי. הדיאטות הקצרות, הכמיהה לאוכל, המלחמה, המסע הלא נגמר... 

לא נגמר.

לא נגמר.

ולעולם לא לדבר איתה על זה. כי היא תתחיל לבכות, ואני אתחיל לבכות והיא תגיד משהו בסגנון של

"אמא שלך רעה. רוצה שתיהי בריאה, יפה, לקחה ממך אוכל".

תחזור לסובב את זה סביב עצמה . ותלך.

וכל ההכנה בראש, ששנים אני מכינה, תיזרק לפח.

כי זה בכלל לא מה שהתכוונתי.

וכל מה שעבדתי עליו קשה יסתכם ב"כן אמא. עשית לי טראומה מאוכל"

וכל מה שאני אגיד מסביב בכלל לא ישנה כי היא כבר לא תשמע את השאר, 

המשפט הראשון עוד יהדהד לה בראש.

נכתב מנסיון, כמובן. 

 

אז צפיתי בסרט הזה, ובכיתי. כמו ילדה קטנה.

 

ומצד שני אני בוכה גם עכשיו, אחריי שנים על גבי שנים ששום דבר לא משתנה בבית הזה.

כי אני צריכה לצאת מהבית הזה. כן. זה הצעד הבא, עוד חודשיים. 

אבל הנה. אני עדיין בוכה. 

כל פעם מחדש. 

כל פעם שהנושא יעלה, אפילו רק בראש שלי, הדמעות יזלגו וכל הלחי תיהיה רטובה.

הנה.

הנה. 

 

 

נכתב על ידי Better than me , 30/7/2016 00:11   בקטגוריות אמא, Damaged, הערכה עצמית, קיץ  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



השוואות, כל הזמן השוואות.


את רוצה להשוות מה אני קיבלתי בגיל הזה מול מה היא קיבלה?

בגילה היום? את באמת רוצה להיכנס לזה?

שנדבר על זה שלא ביקרתם אותי בצבא אפילו פעם אחת? וסגרתי פי שתיים ממנה ב"גיל הזה".

שנדבר על זה שבגיל 21 שלה היתם נוסעים לבקר אותה בכל מקום בארץ שהיא בחרה לגור בו, ואותי..

טוב, אתם כבר מודיעים מראש על העצלנות. 

אז אל תשווי לי עכשיו. 

תפסיקי, תפסיקי לבסס את החיים שלי על החיים שלה. 

את הטיול שלי לפי "החווייה הגרועה שלה, אל תחזרי עליה".

תשתקי כבר, ותני לי לחיות את החיים שלי. 

"תוותרי לה, אל תיכנסי איתה לזה". למה. למה הפעם אני צריכה לוותר. 

אני רוצה להתפוצץ עלייך, אבל אני אוהבת אותך אמא. באמת אוהבת אותך. 

אני לא יכוהל לעשות את זה, כי אני יודע למי יכאב ולא רק לי. 

שאני אגיד לך את כל האמת בפנים?

מה שאני באמת מרגישה ?

יאללה אמא, לא בגיל 16 ולא בגיל 21, מעולם לא הצלחתי ולעולם לא אצליח. 

 

 


 

"אני.. צריך שנפסיק לדבר לתקופה" . אדיוט, אתה זה שחזרת לדבר איתי. אני שתקתי. 

לוקחת צעד אחורה מכל האנשים בחיי. לסמוך על אנשים מתגלה ככאב, לאט לאט, יותר ויותר. 

נכתב על ידי Better than me , 4/10/2015 21:01   בקטגוריות אמא, Damaged, נק' למחשבה, נכה רגשית, תהיות, פסימי, שחרור קיטור  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
4,750

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לBetter than me אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Better than me ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)