בוקר אור לכולם!
משום מה השינה ממני הלאה והחלטתי לכתוב ביקורת על שני הספרים שקראתי הסופ"ש. מכיוון שבימי השבוע כמעט ואין לי זמן, אני מעדיפה לקרוא בסופ"ש, מה שמוביל אותי בדר"כ לקריאת שני ספרים ברצץ, אלא אם כן הספר עבה במיוחד.
החיפוש אחר תיבת נוח- בויד מוריסון:
הספר מציג את דילארה קנר, ארכיאולוגית שחוברת לטיילר לוק בחיפושם אחר תיבת נוח, שאביה של דילארה השאיר רמזים באשר למיקומה לפני מותו.
בתקציר, הספר מתואר כ"רומן המסעיר ביותר בז'אנר זה מאז 'צופן דה- וינצ'י". אני מבינה מדוע הוא מתואר כך, אך אני לא מסכימה. נהניתי מקריאת הספר, אך בניית הדמויות לא הייתה מעמיקה, החידות שישנן בספר 'צופן דה- וינצ'י' בכלל לא משתוות למה שמסופר בספר הזה. נכון, הספר מציע פרשנות מחודשת לסיפור תיבת נוח ומוציא את כל הרעיון מחוץ לקופסא- דבר שאני אוהבת בספרים מסוג זה, אך התחכום שיש בצופן דה וינצ'י כלל לא משתווה. היה לי חבל שמצד אחד הכריכה כן גרמה לי לציפייה מסויימת, כי כשקראתי את הספר ההשוואה כל הזמן הייתה לי בראש. הספר מותח ומעניין ואם מתחשק לכם ספר מתח טוב, אני ממליצה עליו:)
בדירוג שלי הוא מקבל 3.5 כוכבים מתוך 5.
אי האהבה לאין קץ- דאינה צ'וואינו:
מדי פעם אני נהנית לקרוא ספרים שמציגים לי תרבויות חדשות שלא הכרתי. הספר הזה עושה בדיוק את הדבר בלי להיות מתנשא ולהיות ספר הכרה לתרבות כך וכך... הספר הוא אודות ססיליה, צעירה קובנית שגרה במיאמי שנכנסת ערב אחד לבר ומגלה קשישה מסתורית שמספרת לה שלושה סיפורים ממקומות שונים בעולם שמתקשרים בסופו של דבר. במקביל אנו נחשפים לחייה של ססיליה. ספר זה בפרס מדליית הזהב ב"Florida books awards 2007". במהלך הספר הבנתי שהתרבות הסינית מהווה חלק גדול מן התרבות הקובנית בין אם במודע ובין אם לא. בתחילת כל פרק, המחברת מסבירה מעט על ביטויים נפוצים בקובנית שכולם מתקשרים לסין ומבטאים כיצד הקובנים קיבלו את הסינים בין אם במודע ובין אם לא. לדוגמא: "לכי חפשי לך איזה סיני שיפרנס אותך"- משמעות הביטוי הוא ששום בחורה מהוגנת לא תתחתן עם סיני וזו בעצם דרך יפה לומר לבחורה 'לכי לעזאזל'. אני אוהבת ספרים שלא מתיימרים להיות ספרי מידע במסווה של ספר עלילתי ולכן זה מה שכל כך מצא חן בעיני בספר הזה. סיפורה של הקשישה נוגע ללב, ולמרות שהוא מדבר על ימים עברו, אנו חושפים אט אט ביחד עם ססיליה את הקשר לעולם של ימינו ואף לחייה של ססיליה. מצד אחד מאוד ריחמתי על ססיליה על הבדידות שלה כמהגרת במדינה שלא שלה וקשיי ההסתגלות שלה שעדיין מגבילים אותה למרות שעברו כמה שנים טובות מאז עברה לפלורידה ומצד שני התקוממתי נגד ההתנהלות שלה וחוסר המאמץ שלה להשתלב יותר. לאורך הסיפור אנו מרגישים את התהליך שהיא עוברת ביחס שלה לממולדת- בהתחלה היא לא מרשה לעצמה להתגעגע יותר מדי ואף מנתקת את עצמה מקובה ובהמשך אנו רואים כיצד היא מבינה שקובה היא חלק מהותי מהזהות שלה ולמרות שהיא בחרה לעבור, זה לא אומר שקובה כבר לא חלק ממנה. כמו שאומרים- אתה יכול להוציא את האדם מהמקום אך לא את המקום מהאדם.
הספר הזה מקבל דירוג של 4 כוכבים.
מה דעתכם? האם יצא לכם לקרוא את הספרים הללו?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
