בעקבות הסרט של אסי עזר באתר מאקו על תקופת החתונה שלו, המצאתי שיר, טוב, לפחות ניסיתי.
אתה עומד מתחת לחופה,
כאשר אלוהים מסתבכל עליך מלמעלה.
אתה עומד עם חליפה, מול הדמות שמולך,
אתה אוהב אותה(את הדמות) בכל ליבך,
מחכה לשבור את הכוס הכסופה.
-
הקהל מריע, מוחא כפיים
אתה שמח, דומע דמעה מרוב התרגשות
לאחר כל כך הרבה סידורים וקשיים-
אתה סוף סוף מקבל הכרה זוגית.
אתה שמח, וגם הדמות, שניכם תחייו
עכשיו ביחד, תבנו עתיד בנחת.
-
ויש את אלה שבצד,
הומו זה שמו של האחד
הומו שעומד מול גבר,
זה שני גברים תחת חופה אחת?
האלוהים שמעליו אולי כבר לא כל כך משקיע,
הדמות שמולו לבושה באותו סגנון לבוש, זה די מפתיע.
שתי כוסות, שתי חליפות, שני גברים, שני הפכים.
והם טסים לחו"ל, כדי לממש את החלום,
כדי להראות שהם כמו כולם,
שזה כבר לא חלום,
שדבר כזה קיים ותכף גם יקרה
שכל מי שמפקפק בו יפתח את הפה.
-
ויש פה שתי דמויות, ששתיהן ממין זכר.
ואין פה בעיות- אולי רק במוחו של הקהל.
כל אלה שמסביב-לא משנים את התמונה
כי בסופו של דבר:
"בית הוא לא מקום,
בית הוא לא מדינה,
בית הוא לא בניין,
בית הוא הרגשה,
בית הוא הרגשת ביטחון,
זהו מקום שבו אני לא מרגיש לבד,
זהו מקום שבו אני מרגיש בבית,
ועבורי- אתה הוא הבית."
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
