אז ניסיתי לצום גם השנה.

לצערי השנה הייתי בבית ולא אצל החברה הדתייה אז היה לי הרבה יותר קשה וריקני. המשפחה שלי רחוקה מהדת, והם ראו סרט בסלון אז הסתגרתי בחדר והסתכלי על השעון. אני באמת לא מבינה למה אבל לפעמים אני ישנה במשך שעות בלי להיות יותר מדי עייפה... ישנתי מ6 עד 10 ואז מ11 בערך עד ל11 בבוקר שמחרת. כמובן שכל השעות בהן לא הייתי ערה עזרו לי להעביר חלק נכבד מהצום... 

היום, בלי יותר מדי ברירה, נשארתי שוב בחדר וקראתי. המשכתי לקרוא את הספר שאני קוראת כבר מתחילת החודש- "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם". ספר מוזר מעט, אך משעשע ובהחלט גורם לחשוב על האופי המוזר שיש לאנשים. היה לי ממש משעמם להעביר ככה שעות ובסופו של דבר נשברתי ב4, רק שלוש שעות לפני צאת הצום. תכל'ס אני לא מתחרטת יותר מדי כי אני לא באמת מרגישה שהיה פואנטה לזה השנה.

אני באמת סקרנית לדעת אם בעתיד יהיה יותר טוב.

בנתיים, קשה לי להמשיך...

אני לא חושבת שהייתי אי פעם כל כך בודדה בזמן שכולם מסביבי פורחים.

זו אמורה להיות השנה הכי כיפית, הכי חוויתית...

זה יכול להיות נכון, בתנאי שיש לך אנשים קרובים, שאתה סומך עליהם וכיף לך איתם. בתנאי שמצאת את האנשים שלך או לפחות אדם אחד ששווה את זה. "your person", כמו באנטומיה.

בעקבות רצף ארועים והחלטות, נשארתי לבד.  לא רק בודדה אלא גם לבד חלק ניכר מהזמן.

לפעמים טוב לי, שאף אחד לא מפריע לי לחלום בהקיץ, לקרוא או להקשיב למוזיקה.

פעמים אחרות אני משתוקקת למערכת יחסים עמוקה. אני לא חושבת שאני נואשת בכלל, כי אני מקבל הצעות מדי פעם אבל אם אני לא אתחבר עם הבנאדם- לא אצא איתו רק בשביל שאוכל לומר שיש לי חבר.

אני כל כך מקווה שהוא יתחרט. שהרגשות שלו כלפי ישתנו. דברים כאלה קורים, והם קרו לנו קודם. 

לפעמים אני מתפללת שכך יקרה.

אני מרגישה שהבלוג הזה משעמם. כואב לי לכתוב על דברים שחרוטים לי בלב בצורה האמיתית ביותר, כשאני מנסה- אני חשה כיצד הצלקות מתרבות ומנצלות את מצע הגידול החביב שיש להן כדי להשאר שם לעד.

ובכל זאת, הכתיבה עוזרת לי (לפחות במעט). אפילו לא יהיה לי מאוד אכפת אם אנשים שאני מכירה ימצאו את זה ויזהו אותי, כך הם יחשפו אלי ואולי יצליחו להבין אותי יותר.

מביך בשבילי להודות בזה, אבל כבר נמאס לי להיות לבד. אני די טובה בלהתחבר אל אנשים במקומות כמו מיונים וכאלה. קל לי כשמדובר בפגישה קצרה. אך אם מדובר באינטרקציה יום יומית, בסופו של דבר אני מפשלת והמצב נהיה בלתי הפיך.

לעזאזל. (אגב, אני שונאת לקלל. מרגיש לי רדוד ומיותר)