בימים האחרונים אין לי מוזה לכתוב. לא קרה בחיי יותר מדי השבוע מכיוון שנשארתי בבית רוב הזמן עם צינון וכאב גרון מציק. אתמול התעוררתי באיזה 4 בלילה/בוקר והרגשתי נורא. ולמרות זאת, תמיד שאני הולכת לרופא המצב שלי משתפר במעט והוא לא מוצא שום דבר משמעותי. שזה טוב כמובן אבל קצת מבאס אותי שאין סיבה "אמיתית" מבחינה רפואית להרגשה המזעזעת.

אתמול היה לי משעמם בבית אז פתחתי פרופיל בcouchsurfing (למרות שטכנית זה מ18, תחת רע והכל...). הרעיון ממש מצא חן בעיני אבל גם שם הרגשתי מוזר פשוט לכתוב לזרים רנדומליים הודעות ובקשות לאירוח. אפילו העלתי כמה תמונות שלי והשקעתי בתיאור בפרופיל וממש התפדחתי שמישהו שאני מכירה יראה את זה. בסוף כתבתי לבחור די צעיר שנראה לי מעניין ומגניב אבל הוא אמר שהוא לא יודע איפה הוא יהיה בתאריכים שכתבתי ושאכתוב לו קרוב יותר למועד. תכלס הרגשתי ממש אשמה שעבדתי עליו שאני בת 18 (כשיש כמה חודשים עד אז) אז אני שמחה שאם נפגש זה יהיה כשאשכרה אהיה בת 18 ולא קטינה. 

anyway, התחלתי כבר לתכנן מה אני רוצה לעשות באמסטרדם. החלטתי לחסוך כסף בשביל לעשות צניחה חופשית במועדון אחד ששמעתי אליו מקרוב משפחה שבילה שם כמה שבועות. המחירים זולים מהארץ ב200 ש"ח בערך אבל עם עלויות הנסיעה זה יתקזז. בכל מקרה אני מאוד מתרגשת לדמיין את הצניחה. בזמן האחרון (אחרי שראתי במנילה הדרכת צניחה) אני חושבת על הנושא הרבה. אני מדמיינת את עצמי בגובה 4000 מטר עושה את הצעד החוצה ופשוט צונחת. חבל שעובר זמן קצר מאוד עד שהמצנח נפתח ושבהתחלה צריך להיות מוצמד למדריך. מקווה שהוא יהיה חמוד לפחות;)

בקיצור, המצב די תקוע עכשיו והפסקתי לרוץ בגלל ההרגשה. מבחינה חברתית המצב די אותו דבר ואני לא בקשר מאוד קרוב עם כולם. בכנות, אני לא חושבת שהם האנשים המתאימים לי. בגלל זה מאוד חשוב שאפתח את התחביבים שלי כמו יוגה, ספורט, טיולים וכו'. אני בטוחה שזה יעזור לי בקרוב למצוא אנשים כמוני!

לסיום לא אסיים עם שיר כבדרך כלל, אלא עם סרטון (ממליצה לראות מדקה 2:30)