סיימתי אתמול לקרוא את "קצב התמוססות הקרחונים". אני חושבת שהזדהתי יותר מדי עם דמות שם וזה גורם לי לתהות למה אני כל כך דפוקה (בעיני החברה בעיקר, אני משתדלת לא לחשוב על הנושא יותר מדיי... מנגנון הדחקה והכל). התחלתי היום לקרוא את האלכימאי אחרי שהפסקתי באמצע לפני כמה חודשים ואני ממש נהנית בנתיים. בערך כל משפט שני שם יכול להיות ציטוט נהדר אבל יש לי תחושה (בעקבות שיחה עם אמא על הספר) שפאולו קואלו, הסופר, קצת מאכיל בכפית את הקוראים ולא נותן להם מרחב לפרש בעצמם דברים. שזה גם נוח במובן מסויים.

גיליתי להקה בריטית חמדמדה שהיא בדיוק הסגנון שלי! ייאי לי.

עוד דבר- היה לי לא מזמן מבחן ראשון במתמטיקה השנה והלך לי ממש טוב. טפו טפו טפו. פחדתי שיהיה תרגיל מעצבן בוקטורים אבל היה לי אחלה. הלימודים בקיץ לפסיכומטרי באמת שיפרו אצלי את כישורי הלמידה והתמודדות עם מבחנים וזמנים. מעניין אם אני אצטרך לגשת שוב לפסיכו או שבנס כלשהו זה יספיק לי.