יומניי

יום שני

בבוקר דיברתי כאילו כל החיוניות נשאבה ממני. הסתובבתי כמו זומבי. ישנה עובדה מדעית שאומרת שמתעוררים עם הזיכרון האחרון שעבר לך בראש יום קודם.
אני בכיתי, ואז נרדמתי בעדינות.
אבל צריך לשמור קצת על אופטימיות. אחרי שדיברתי איתו אני יכולה להירדם בנחת, למשך כמה לילות. מה שמחמיא לי זה שהוא תמיד מזהה את הקול שלי, למרות שאני מתקשרת מחסוי. למשל כשרייצ'ל עבדה עליו בטלפון הוא קנה את זה. אבל הוא זיהה את הצחוק שלי וביקש לדבר איתי. היא הסגירה אותי בקלות ונתנה לי את הפלאפון. ועוד משהו טוב – למרות שזה עוד הרבה זמן, ושהולך להיות קיץ עצוב, אני טובה בלחכות. בסביבות חודש פברואר הוא יבוא כמעט כל שבוע לפנימיה, לצלם סרט.
עכשיו משעמם כאן. ממש רגוע. השינשינים בטיול הזה שלהם. רוב הבוגרים נסעו, ונשארו רק הקטנים שלא סיימו ללמוד. אפשר לומר שאני גם עדיין לומדת. מספר שעות של מתמטיקה, על עבודת הקיץ הזו, שדואגת להעסיק תלמידים גם בחופש הגדול. אז החופש הגדול שלי עדיין לא התחיל.