יומניי

יום שני 
 

הדבר הראשון שעלה לי בראש כשנשמעה ההודעה המוקלטת על כך שהחשבון פלאפון של רון מנותק, לפני כמה ימים, היה שהולך להיות קיץ קשה. אולי הוא החליף מספר.
לפחות יש לי לאן לפנות. מחברות לא שופטות אנשים, לא אומרות להם שהן עסוקות. המחברת תדע יותר מאשר שאר בני האדם.

חלמתי חלום שאני זוכרת ממנו 3 חלקים, לא ידוע לי באיזה סדר.

* חלמתי שחזרנו ללימודים עם מורות מוזרות ושיעורים מוזרים. ישב לידי ילד ששמע מוזיקה באוזניות ולמורה לא היה אכפת. לא למורה, ולא לתלמידים. לא הייתי מוכנה. בתיק היו דברים עוד משנה שעברה, שעוד לא הספקתי לעבור עליהם ולסדר אותם, ולהוציא אותם. מחברת מתמטיקה, וקרטון. זה מה שמילא לי את התיק. תלמיד אחד יצא מהכיתה ובדרך הוציא לי את הקרטון מהתיק.

* הייתי במשפחה המארחת, או משהו כזה, הייתי צריכה לעשות משהו בזמן שכולם אכלו, וחזרתי לזמן הקינוח. הייתי צריכה לבחור בין הארוחה, שאם אוכל אותה הקינוח יתקלקל, לבין הקינוח שאחריו אוכל לאכול. האפשרות השנייה הייתה אפשרות נוראית כל כך, ששוותה לבחילה. אבל נראה לי שבחרתי בה.

* מחוץ לבניין קומות פגשתי בחור הומו, ודווקא התחברנו, שנינו היינו בדרכנו לבית של אחותי. נכנסנו למעלית והוא חשב שהיא גרה בקומה 105, אבל אני תיקנתי אותו ואמרתי שהיא גרה בקומה אחרת, כי אין קומה 105. עלינו לבית שלה. נכנסנו. בהתחלה חשבנו שנפתיע אותה כי מי ציפה שנתחבר בכלל, אבל היא הפתיעה עוד יותר, ראיתי אותה שוב עם שיער ארוך, בלונדיני, חולצה וורודה וחצאית ארוכה, עושה משהו במטבח.
זה שהיא שינתה את השם שינה אותה ואת הגורל שלה. בחלום היא כאילו לא שינתה כלום. ראיתי בה את התמימות והאימהות שאין כמותה במשפחתנו. כאילו היא יצאה מסרט, או ממשפחה אחרת, לפחות.