יומניי

יום שישי 
 

ביום חמישי שעבר נסעתי לאחותי, לחיפה. היא למדה מ5 עד 10 בלילה, אז ישבתי מול המחשב ושמעתי שירים של אביב גפן. שמעתי את השיר "האם להיות בך מאוהב" ואחרי הקטע של הצרחה התחלתי לבכות, זה פשוט שחרר לי את הכל. מה שאני אוהבת בשירים שלו זה שהוא כותב פתוח, לא מסתיר כלום, מראה את הרגשות שלו. טוב, ככה חינכו אותו.

ביום רביעי היה את מופע סוף השנה. מהכיתה באו נועה(כמובן) הדר ונטלי. והמחנכת, כמובן, איך היא תפסיד את זה? כמה שינשינים מהשנים הקודמות היו. אחרי המופע הלכתי עם כל החמולה מהכיתה לחכות בחוץ כדי שההורים שלהם יבואו לקחת אותם. חיכיתי איתם יותר מדי. כשחזרתי לא היה אף אחד שהכרתי ושרציתי להגיד לו שלום. זה היה כל כך מבאס. לא הספקתי לדבר עם גיא, או נעמה, או זוהר, או אלון, או אביה. פשוט אף אחד. המשפחתון שלנו ושל חנית כבר התחיל לפנות את הכיבוד מהמועדון. עד שפגשתי את רסטה כבר היו לי דמעות בעיניים. התבאסתי גם שרון לא בא. לא שציפיתי יותר מדי שיבוא. סימסתי לו שחבל חבל חבל שהוא לא בא, והוא לא החזיר לי תשובה.
אני יודעת שמעכשיו המחנכת תלחץ עלי להופיע בטקסים בית ספריים. (היא אמרה לי).

בלילה שאחרי המופע ראיתי בחלום קרקס שלם של דברים מוזרים. אבל הכי זכור לי שאמיר החזיק מן פלסטיק שדוקר, אבל בחלום הוא היה נוזלי, כתום ומרובע, והסביר עליו. והדבר השני היה שהקאתי הרבה יין ארגמני, ביחד עם הכוס. הקאה בחלום מסמלת התנתקות, יין וכוס מסמלים דברים לא טובים וקשיים.
בלילה שהיה היום, מאוחר בערב כמעט נרדמתי, הייתי חצי ערה וחלמתי על יציאת מצרים, ים, חיילים, סוס שכורתים לא את הראש, ומאחורי עמוד רומאי מייקל ג'קסון ופינוקיו מתנשקים.
אבל כשישנתי לגמרי חלמתי על אביב גפן, שאני נפגשת איתו. הוא ישב בצד, וניגשתי אליו. ואז מישהו התחיל לדאוג ולא נתן לשנינו פרטיות, אז לא יכולתי לומר לו את מה שרציתי. שאלתי אותו שאלות והוא ענה לי בסבלנות. הייתה לו המון סבלנות. אבל הוא היה אדיש אלי. לאט לאט אנשים אחרים נדחפו והתחילו לשאול אותו שאלות כך שלא יכולתי כמעט לדבר איתו. הייתה לי הרגשה שממש לא אכפת לו ממני. ונראה שכל הלילה הייתי שם באותה הסצנה. בסופו של דבר הרגשתי מאוכזבת מהמפגש איתו.