יומניי

יום שני 
 

הדבר הראשון שעלה לי בראש כשנשמעה ההודעה המוקלטת על כך שהחשבון פלאפון של רון מנותק, לפני כמה ימים, היה שהולך להיות קיץ קשה. אולי הוא החליף מספר.
לפחות יש לי לאן לפנות. מחברות לא שופטות אנשים, לא אומרות להם שהן עסוקות. המחברת תדע יותר מאשר שאר בני האדם.

חלמתי חלום שאני זוכרת ממנו 3 חלקים, לא ידוע לי באיזה סדר.

* חלמתי שחזרנו ללימודים עם מורות מוזרות ושיעורים מוזרים. ישב לידי ילד ששמע מוזיקה באוזניות ולמורה לא היה אכפת. לא למורה, ולא לתלמידים. לא הייתי מוכנה. בתיק היו דברים עוד משנה שעברה, שעוד לא הספקתי לעבור עליהם ולסדר אותם, ולהוציא אותם. מחברת מתמטיקה, וקרטון. זה מה שמילא לי את התיק. תלמיד אחד יצא מהכיתה ובדרך הוציא לי את הקרטון מהתיק.

* הייתי במשפחה המארחת, או משהו כזה, הייתי צריכה לעשות משהו בזמן שכולם אכלו, וחזרתי לזמן הקינוח. הייתי צריכה לבחור בין הארוחה, שאם אוכל אותה הקינוח יתקלקל, לבין הקינוח שאחריו אוכל לאכול. האפשרות השנייה הייתה אפשרות נוראית כל כך, ששוותה לבחילה. אבל נראה לי שבחרתי בה.

* מחוץ לבניין קומות פגשתי בחור הומו, ודווקא התחברנו, שנינו היינו בדרכנו לבית של אחותי. נכנסנו למעלית והוא חשב שהיא גרה בקומה 105, אבל אני תיקנתי אותו ואמרתי שהיא גרה בקומה אחרת, כי אין קומה 105. עלינו לבית שלה. נכנסנו. בהתחלה חשבנו שנפתיע אותה כי מי ציפה שנתחבר בכלל, אבל היא הפתיעה עוד יותר, ראיתי אותה שוב עם שיער ארוך, בלונדיני, חולצה וורודה וחצאית ארוכה, עושה משהו במטבח.
זה שהיא שינתה את השם שינה אותה ואת הגורל שלה. בחלום היא כאילו לא שינתה כלום. ראיתי בה את התמימות והאימהות שאין כמותה במשפחתנו. כאילו היא יצאה מסרט, או ממשפחה אחרת, לפחות.

יום חמישי
 

בכל פעם שאני הולכת לג'יזל, אני לוחצת על קומה 6 במעלית, ולא על 7, כי דירה לידם זה הבית הישן. ואני לא רוצה להיתקל במי שתצא משם. ושוב אני מרגישה כמו גנבת. רק אחרי שאני מביטה בקומה השביעית מלמטה, ורואה שאין שם אף אחד, אני עולה במדרגות ומתקתקת בדלת של ג'יזל.
אתמול, כשעליתי לשם הסתכלתי טוב על הדלת הזו. בהירה, עם 29 מוזהב ממוסמר. כמה שהמקום הזה מרגיע, וכמה שהמקום הזה מורט עצבים. משהו, שמי שיש לו שכל יימלט ממנו. אתמול כשהלכתי עם ג'יזל ברחוב, ראינו אותה, עם הבחור בן ה-20 שאיתה. אז השמועות היו נכונות. אני לא מבינה מה יש לו לעשות איתה. היא צריכה להתבגר, ולא להתנהג כמו בת 20 שנה מתחת לגיל שלה. לא שאני שופטת, אבל שמעתי שהוא הכה אותה. בכל מקרה, אני לא מאמינה שהיא תמימה בפרשה הזו. שהיא לא החזירה לו. אבל הוא הביס אותה. סוף סוף מישהו בגודל שלה. והיא שמה לב אלי. כשהלכנו, שם, ברחוב. אחרי מבט אחד סובבתי את הראש ולא הסתכלתי יותר. הספקתי לקלוט בזווית העין את העצבים שלה, כשהיא פונה אליו בדברים, בוודאי אודותי.

אבל היא לא שווה את העצבים שלי. מזמן נמאס לי מזה. זאת מלחמה ישנה שאף אחד לא ינצח בה. זה משהו מהעבר. שיניתי גישה, והגישה העכשווית היא שלא משנה מה אנשים חושבים. אם לא מוצא חן בעיני מישהו מי שאני, אני לא אכנע לו ולא אשתנה.