-

"את לא מבינה שאני לא עוזב אותך? אני אוהב אותך עדיין." הוא אמר ואני העדפתי לא לשמוע את זה. הוא יודע שזה מזיז המון גלגלים אצלי בלב.

"דיי."

"אני אוהב אותך באמת. אני מצטער על כל מה שהיה."

פרק 3:

ירדתי למטה וישבתי ליד אלרואי בסלון.

"לאן את הולכת?" הוא שאל וחיבק אותי אליו.

"אתה הורס לי את השיער, קוף."

"תגידי לאן את הולכת."

"אני יוצאת עם מישהו חדש."

"צריכה את האוטו?" הוא שאל בחיוך, "אני שמח שהשתחררת מעידן ה... לא משנה. אבל אני באמת שמח שהשתחררת ממנו."

"לא... הוא יבוא לאסוף אותי."

"וואו זה חדש." הוא אמר ואני צחקתי, הרבה זמן לא באו לאסוף אותי מהבית.

'אני עוד דקה בתל אביב, איפה את גרה?' אלירן שלח לי הודעה.

כתבתי לו את הרחוב.

"תגידי לו שיכנס." אלרואי אמר והעביר לערוץ הספורט.

"את המבחן שלך הוא יעבור אחרי המבחן שלי." אמרתי וסידרתי את השיער.

"בן כמה הוא?"

"בגילך, מפיתוח."

"סבבה. בלי שטויות, כן?"

"בטח." אמרתי ויצאתי כשאלירן סימס לי.

ישר זיהיתי אותו בוולסטר האדומה שחנתה מול הבית שלי.

נכנסתי לאוטו וישר הציף אותי הריח של הבושם שלו.

"איזה ריח טוב." אמרתי והוא חייך ונתן לי נשיקה קטנה בלחי, הרגשתי כאילו זה החבר הראשון שלי.

"איזה יפה את." הוא אמר ואני חייכתי אליו בחזרה ושמתי חגורה.

"אחי רצה שתיכנס להגיד שלום." אמרתי כמה דקות אחרי שהתרחקנו מהרחוב שלי.

"איזה גנובה, למה לא אמרת?"

"לא יודעת... לא נעים. קודם שאני יכיר אותך ואז הם."

"אלי... אם לא בא לך תגידי."

"אם לא היה בא לי לא הייתי אומרת." אמרתי והוא שתק והסתכל על הכביש. "קראת לי אלי כרגע?"

"כן, לא יודע זרם לי." הוא הסתכל עלי, "לא אוהבת?"

"לא... פשוט לך קוראים אלי."

"טוב, אלין. חוצפנית." הוא אמר בקול נעלב וחייך.

"איפה נשב?"

"לא יודע, בא לך לאכול?"

"לא יודעת..."

"אל תתביישי, באמת. את לא מוציאה שקל גם ככה."

"דיי.. אלירן באמת שעברנו את הגיל הזה, אני לא בת 15 ואתה לא צריך לשלם עלי."

"תפסיקי אני באמת לא יריב איתך על זה." הוא גיחך, "מה יש בנמל?"

הוא ממש הביך אותי. ברוך השם לא חסר לי כסף ואני ממש לא מרגישה נעים שהוא ישלם עלי עכשיו.

"האמת שבא לי איזה רביולי או משהו..."

"יאללה זורם." הוא אמר ועצר ברמזור באדום. "באמת שזה אחד הדברים שאני הכי נמשך אליהם בבחורות, שזורמות ולא כבדות שמתביישות לאכול."

"אבל תאכל איתי ביחד אני בחיים לא מסיימת לאכול." אמרתי ושנינו צחקנו.

"אל תהרסי. תיראי איזה קטנה את, את חייבת לאכול." הוא אמר ושם יד מאחורי המושב שלי, ממש אהבתי את זה.

חנינו ויצאנו מהאוטו, האמת שבמסיבה לא ממש שמתי לב כמה הוא גבוה.

"ליאב כל שניה שולחת לי הודעות." אמרתי ושמתי את הפלאפון בתיק.

"ליאב?"

"חברה ממש טובה שלי, אנחנו כמו אחיות."

"מי שהייתה איתך בים?"

"כן, כל שניה היא שולחת לי בהצלחה ותיהנו." אמרתי וצחקתי.

"ממש רוצה שיהיה לך מישהו חדש."

"כנראה..."

"אני מנחש שאת לבד דיי הרבה זמן."

"האמת שבשבילי זה לא כל כך הרבה זמן, ואם אפשר לא לדבר על אקסים אני ממש ישמח." אמרתי והוא הסכים.

ישבנו באיזה מסעדה חלבית, אני הזמנתי רביולי גבינות והוא פטוצ'יני אלפרדו.

"אז מה אלין, תספרי לי קצת על עצמך."

"מה אתה רוצה לדעת?"

"איך הגעת ל300 אלף עוקבים באינסטגרם למשל?" הוא אמר ואני צחקתי.

"פשוט לומדת תפירה בבית ספר ותוך כדי עיצוב אופנה בקורס שעלה לי קרוב ל25 אלף שקל, אז אני תופרת בגדים, שמלות ערב, בגדי ים... התפרסמתי דרך האינסטגרם."

"כל הכבוד לך, את רק בת 18 זה ממש לא מובן מאליו." הוא אמר.

"זה לא קל, שלא תתבלבל."

"ממש לא, אני יודע מה זה לעבוד קשה."

"אתה עובד רק במורפיום?" שאלתי והוא הניד בראשו לשלילה.

"בערב ברמן בבוקר במאניה." הוא אמר ואני הופתעתי.

"בגלל זה אתה יודע להתלבש." אמרתי והוא חייך חיוך קטן.

"למדתי." הוא שתה קצת מהקולה, "מה חוץ מזה, תספרי לי קצת על המשפחה שלך."

"יש לי שני אחים, תאומים. אלרואי ואביתר."

"הם בצבא?" הוא שאל.

"כן, אלרואי במג"ב ואביתר מ"כ בגולני." אמרתי.

"הייתי מת להיות מ"כ בגולני." הוא אמר, "הכי מבאס בעולם זה לרדת מלוחמה לג'וב בגלל פרופיל."

"זה לא הכי כיף לקום מוקדם בראשון בבוקר וכל השבוע לחזור לבית ריק."

"אבל את לא לבד, מה עם ההורים שלך?"

"אה... זה... ההורים שלי לא... לא בחיים..." אמרתי והוא השתתק פתאום.

"וואי אני... אני מצטער..."

"זה בסדר, אני רגילה מגיל קטן." אמרתי.

"מותר לי לשאול איך זה קרה?"

"אממ... הייתי בת 13 בערך... חזרנו ביחד מבית ספר, הדלת הייתה פתוחה וזה היה ממש מוזר. פרצו לנו לבית ואמא שלי לא עבדה באותה תקופה..." אמרתי ושתיתי טיפה מהמים, העפתי לפתוח איתו את הסיפור הזה עכשיו שלא יהיה מצב שאני יצטרך לדבר על זה שוב. "התחלנו להסתובב בבית ואני נכנסתי לשירותים, הדבר היחידי שאני זוכרת מאותו יום זה את אבא שלי שוכב במקלחת עם עיניים פתוחות וכדור בראש."

הוא הפסיק לאכול, "אני ממש זוכר את הרצח הזה."

"את אמא שלי כבר לא יכולתי לראות, זה היה יותר מידי בשבילי." אמרתי בקול רועד.

"לא יודעים מי הרוצח, נכון?"

"לא. זה ממש קשה לי לדעת שהוא מסתובב חופשי..."

"בטח... איבדת חלק משמעותי בחיים."

"כן... זה קשה אבל זה כבר חלק מהשגרה, אנחנו רגילים תמיד להיות דבוקים אחד לשנייה. מה איתך?"

"ההורים שלי גרושים כבר שנים, אבל אני רגיל אני אוהב את זה. בן יחיד אין לי אחים."

"אתה עם אמא בטח." אמרתי והוא חייך.

"אם אמא שלי תשמע שאני יוצא עם מישהי בת 18 היא תבכה."

"איזה מעליב."

"כל האקסיות שלי היו קטנות ממני, אבל ממש ילדות באופי. היא תכיר אותך ותבין שאת שונה."

"אם זה מנחם אותך, עשיתי פעמיים את כיתה ח', הייתי אמורה כבר להתגייס."

"אז את רואה שאת לא כל כך קטנה. העיקר עשית לי סרט."

"לא עשיתי לך סרט, אתה אמרת שאני קטנה."

"אני אוהב קטנות." הוא צחק.

"פדופיל."

"לא ככה קטנות," הוא חייך, "תתחילי לאכול." הוא אמר והסתכל בצלחת שלי שהייתה חצי מלאה.

"אין אמרתי לך שאני לא יסיים לאכול."

"את חייבת לסיים, אנחנו לא נלך מפה."

"אתה תשמח אני בטוחה." פרגנתי לעצמי והוא צחק.

"הייתי צריך לקחת אותך לאכול גלידה וזהו."

"וואי איך אני אוהבת גלידה."

"איה טעם את אוהבת?"

"ריבת חלב וקוקוס. אה וגם וניל."

"איזה מוזרה. בחיים לא אכלתי קוקוס."

"מה אתה מבין, הכי טעים. פעם הבאה נלך לגלידה."

"אז את מזמינה לפעם הבאה?" הוא חייך.

החיוך שלו פשוט... מושלם. והריח שלו מהפנט. והעיניים שלו שתמיד מסתכלות עלי, אני ממש אוהבת את זה.

המשכנו עוד קצת לדבר, כמובן שהוא שילם ולא נתן לי להוציא מילה, ויצאנו.

הסתובבנו עוד טיפה בנמל, עמדנו ממש ליד המעקה, הוא חיבק אותי מאחורה והריח של הבושם שלו גרם לי לעצום עיניים ולהתמכר לתחושה של הידיים הגדולות והחמות שלו עוטפות אותי.

לא דיברנו, הוא הניח את הראש על הכתף שלי והסתכלתי על הגלים.

הרבה זמן לא היה לי כל כך כיף עם מישהו. עידן היה הורס כל רגע כיף שלנו ביחד.

"את לומדת מחר?" הוא שאל.

"לצערי."

"לצערך? הייתי משלם עכשיו מיליון בשביל ללכת לבית ספר ולא לבסיס."

"זה מבאס, רק התחילה השנה וכבר מלא מבחנים."

"בסדר, עוד מעט חגים, חופש. תחשבי שאני מחר חוזר לשבוע. שבוע של שמירות לילה."

"אתה עושה רק לילות?"

"שבוע שמירות בוקר, שבוע בית, שבוע שמירות לילה. מעדיף ככה מלעשות 6-6."

"תכלס כן." אמרתי.

"היה לי ממש כיף איתך." הוא לחש לי באוזן אחרי כמה דקות שתיקה.

"גם לי." אמרתי, לא יודעת אם הוא שם לב אבל חייכתי. חיוך אמיתי מהלב.

"היית ממש קשה בהתחלה." הוא אמר בהיסוס כשהתקדמנו לכיוון האוטו.

"אני ככה תמיד."

"אל תלחיצי."

"אני פשוט לא נפתחת לכל אחד... ואני יודעת שביקשתי שלא נדבר על זה אבל גם לא מזמן נפרדתי מהאקס שלי, אז זה קצת קשה."

"כמה זמן את לבד?"

"ארבעה חודשים בערך."

"ארבעה חודשים זה מספיק זמן לבד. את צריכה להשתחרר, לשכוח."

"שלא תחשוב שאתה ריבאונד. אני לא כזאת."

"אני מקווה שאני לא ריבאונד."

"לא אתה לא." אמרתי ונכנסנו לאוטו בשתיקה, הוא באמת לא?

היה לי ממש כיף איתו, זה קצת השכיח ממני את מה שהיה עם עידן.

"אני יכול להגיד לך בלי קטע של התחנפות או משהו, אני באמת לא כזה, אבל את לא דומה לאף אחת אחרת שהכרתי."

"באיזה קטע?"

"לא יודע, יותר בוגרת כזה, זורמת לא כבדה, יפה ברמות אחרות." הוא אמר ואני חייכתי.

"אבל מה, יש לך אגו..." הוא המשיך בחיוך קטן.

"זה יעבור." אמרתי. אני מודעת לאגו שלי.

כשהגענו לבית שלי הוא חנה בצד ומשך אותי אליו לחיבוק ארוך בשתיקה.

"תדברי איתי מחר, אני לא רוצה להפריע לך בלימודים."

"אל תדאג אתה לא תפריע לי." אמרתי ברמיזה קטנה, הוא זה שצריך לשלוח הודעה ראשונה אחרי שיצאנו.

"סבבה, לילה טוב נסיכה."

"לילה טוב." אמרתי בחיוך קטן ויצאתי מהאוטו, שמתי לב לזה שהוא לא נסע עד שנכנסתי בדלת.

אני יודעת שקצת קצר, לא היה לי הרבה זמן השבוע.