הסבא השני שלי (מהצד של אבא) חי בחו"ל. במקום ממנו אבא שלי הגיע לארץ.

הוא אמור להיות בסביבות גיל 80. כבר זקן.

את הסבא השני שלי ראיתי רק כשהייתי בת כמה חודשים. יש לי רק 3 תמונות שלו מחזיק אותי התינוקת ומחייך.

הוא נראה נחמד. הוא נראה כמו סבא אוהב ותומך כזה.

הסבתא השניה שלי נפטרה כשהייתי בת 4 בערך. יש לי זיכרון כזה, שבזמן שאני שיחקתי בגינה בבית הקודם, מישהו בא לאסוף את אבא בסוג של מיניבוס לבן, הוא לקח איתו תיק ולאחר מכן נעלם לשבוע. אולי לקצת יותר.

גם איתה יש תמונות שלי, מאכילה אותי על הספה. תינוקת שמנמנה שכמוני.

סבתא נפטרה מבעיה כלשהי בלב. אבא סיפר לי שגם היה לה סרטן ברחם.

חבל לי שלא זכיתי להכיר את סבתא. היא נראתה סבתא מחבקת כזו. שאפשר לספר לה דברים והיא תשמח להקשיב.

יש לי גם דוד, רופא, ואישתו גניקולוגית, יש להם 2 ילדים. האחד קטן ממני ב3-4 שנים והשני בן 19 עכשיו לדעתי. 

אני שומרת איתם על קשר בפייסבוק מידי פעם. הדוד שלי מדבר עם אבא בעיקר דרך הסקייפ או אפליקציית viber.

סבא התקשר לאבא לפני שבוע או יותר. 

הוא אמר לו שהוא חולה והוא מבקש לראות אותי לפני שהוא עוזב את העולם הזה. אותי.

בהתחלה כשאבא סיפר לי, הוא המעיט במילים, הוא קצת (הרבה) כועס על סבא.

סבא התחתן בשנית. והאבא הנוצרי אורתודוקסי האדוק שלי נגד נישואים בשנית. אפילו עכשיו אחרי יותר מ-10 שנים שהוא ואמא שלי לא ביחד, לא הייתה לו אפילו בת זוג אחת. 

לא ידעתי איך להגיב. סבא שלי, שאין לי זיכרון אחד ממנו אפילו ביקש לראות אותי לפני מותו.

אני רוצה, מאוד רוצה.

אבל ישנן כמה בעיות. יש לי עיכוב יציאה מהארץ עד גיל 18. אסור לי לצאת. היה סיבוך (סיבוך זו מילה קטנה) כשהוריי התגרשו.

כדי לבטל זאת, צריך לעבור בבתי משפט. שוב.

בכל אופן, אני רוצה לראות את סבא. באמת. אני לא רוצה לפספס אותו כמו את סבתא. אני רוצה לראות אותו לפחות פעם אחת.

אבל כבר שנים שאנחנו מדברים על זה. מאז עבודת השורשים בכיתה ז', כשחזר הקשר בניהם לבין אבא שלי. והתחלתי לדבר איתם גם. 

הכל דיבורים.