בין סקילה וכריבדיס

כילד פחדתי מהחושך. בחושך ערבו כל מיני מפלצות שסלדו מאור. המפחיד מכולם היה "האיש השחור". הוא היה בעצם צל של איש עם כובע פדורה שיכול להתחבא בכל צל בעולם ולתקוף מתוכו. אני לא יודע מתי התחיל לרדוף אחרי, אבל אני חושב שעוד הייתי בגן. פעם ציירתי אותו אצל סבתא ואבא צחק על הציור. כשגדלתי קצת, אולי בכיתה ג', הצעתי לאיש השחור להיות חבר שלי. הוא הסכים ומאז הגן עלי מפני מפלצות אחרות. היו עוד רבות ומשונות. מתחת למכונת הכביסה שבכניסה לחדר שלי גר למשל שלד עם פאת קארה שחורה. כל עוד המכונה פעלה הוא לא יכול לצאת, אבל כשהיא סיימה לעבוד והשתרר שקט, אם טרם נרדמתי, הוא היה עלול להתגנב לתוך החדר. היה גם היצור הזוחל שתמיד התחבא מאחורי גבי. גופו היה ירוק, גרמי ומעוך וכל ייעודו היה לתפוס אותי מהקרסוליים. הוא היה איטי מאוד ולא יכול לטפס גבוה - בגללו תמיד ישבתי עם הרגליים מקופלות על הכיסא. כשהיינו טסים לחו"ל הייתי צובר ממנו מרחק (כי הוא היה בטיפשותו זוחל לעבר אירופה) ולא הייתי צריך לדאוג לגביו במשך כמה ימים אחרי שחזרנו ארצה. ממש כמו עלילת הסרט It Follows. הצליל שמשך את המפלצות יותר מכל היה קול האסלה, לכן תמיד רצתי לשטוף ידיים במטבח אחרי שהורדתי את המים.

היום? היום החושך מנחם. הדברים המפחידים באמת נמצאים באור - הרחק מהדמיון.