בין סקילה וכריבדיס

היעלמותו של העורב בישרה את המוות בחצר. נפל הדבר שחתולות הרחוב המליטו בה בעת כאשר בקע. חיים חדשים על צמרת הברוש ובצילו. מלמעלה הביטה העורבת בחשדנות בשכנותיה המניקות תחת שיח גדול בעברה השני של הגינה. מי יודע למה לא צלח מעופו הראשון. הפרחון השחור נפל אל הגינה ונחבל. החתולות הביטו בו בסקרנות אך שמרו על מרחק כי הוא היה גדול מידי וחיוני. אימו הקימה המולה גדולה מהעץ ועורבי השכונה הצטרפו לזעקות השבר. מי שחשה לעזרתה הייתה אמי (כמה מתאים). מחלונה בקומה השנייה שמעה את הקריאות ומיהרה להרים את הפרחון מהחול. הוא צבט את ידה במקורו. על גבי סולם הרמתי אותו אל התפוז שבגינה, כי אל הברוש לא יכולתי להגיע, ובעזרת סלסלה וענפים אלתרתי לו קן מוצל על ראש העץ. במשך יומיים הוסיף לפרוח וליפול. בכל פעם עף רחוק וגבוה יותר ונחבל יותר, ואני הייתי מזנק למשמע צווחות הוריו ומשיב אותו למקומו. עד שנעלם יחד עם כל העורבים. כעבור כמה ימים עלתה צחנה גדולה מהשיח העבות. החתולות אספו את הגורים ועברו לפינות אחרות. חומו של אייר הפיץ את הסירחון בחזית הבית, ואני יצאתי עם מגרפה כדי למצוא את הנבלה ולקבור אותה. הרמתי את העלים הכבדים פעם אחר פעם, עד שנקרעו לגזרים. אך לא משנה כמה חיפשתי - לא מצאתי את הגור המת בצלם.

מצפוני ייסר את שנתי בסיוט. הערב היה קריר ואני מצאתי את החתלתול המת תחת השיח. הוא היה רקוב, קרסו מבוקעת ומלאה רימות. חפרתי בור תחת הברוש והתכוונתי לקבור אותו, אך כשהרמתי את הגופה באת הוא התחיל לילל בכאב. התעוררתי בבהלה.

רק בדיעבד הבנו שהיה זה הפרחון שהרחיק במעופו עד השיח ונתקע בקנוקנות. ביום בו נידף לבסוף הריח פקד המוות את האימהות האחרות. חתלתולה שחורה עם כפות לבנות שכבה על המרצפות באפיסת כוחות. הרמנו אותו, ליטפנו, ניסינו להניק בחלב מיוחד, אך היא רק הלכה ונחלשה. בעוד אנו מטפלים בה הבחנתי בגור צהוב שמת בכתם אור על החול. כריתי לו קבר במעדר שעה שאחותו התענתה. במשך שעתיים פרפרה בין חיים ומוות, ניסתה לקום אל אימה ושוב נפלה. שקלתי לגאול אותה מסבלה בהטבעה, אך באחת כשעלתה בראשי המחשבה היא חדלה לנשום. חיכיתי מעט וקברתי אותה ביתר עדינות. קבר עמוק, לצד אחיה, בכתם השמש.