Loveology
|
 כינוי:
Stellary בת: 34 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2014
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2014
אז מה עובר לי בראש בימים אלו?
אני לומדת כלבנות טיפולית. נתחיל מזה.
שזה אומר לטפל בבני אדם בעזרת כלבים.
הלימודים הללו הם לימודי תעודה (מטעם וינגייט), אך כדי להשכיל ולהרחיב את הידע, אני מתכננת לרכוש לי איזה תואר קטן ונחמד בשנה הבאה. מה שמתבקש בהתאם למקצוע זה איזה תואר בפסיכולוגיה או חינוך או תואר משולב.
תפנית-
אני הכי מעוניינת ללמוד את זה. באמת. במיוחד פסיכולוגיה. אבל כל מה שאני מצליחה לפנטז עליו כרגע זה תואר בזואולוגיה או מדעי החיים. זואולוגיה אין בארץ כתואר ראשון ומדעי החיים כוללים בתוכם מקצועות כמו מתמטיקה, פיזיקה, וכימיה. קיים תואר משולב- פסיכולוגיה ומדעי החיים. נשמע הכי מתאים, אך בכל מקרה, גם בו, אצטרך להתמודד עם קיר המתמטיקה.
מי שמכיר אותי יודע שאני מתחרשת ונאלמת למשמע חישובים. אולי מתעוורת גם. תבוע בי דפוס ישן וחזק מאוד, ויקח לי אולי שנים, אם בכלל, להתגבר על החרדה הנוראית הזו מפני חישובי משוואות ומספרים. איך משהו כל כך מעניין ומרתק כמו מדעי החי בא ביחד עם משוואות ארוכות, מספרים, ואותיות לא ברורות? (אני מדמיינת את עצמי כילדה רוטנת שמכה את רגלה ברצפה.) אני יודעת שזה כמעט חייב לבוא יחד ובמילא אין לי שום ברירה. לא יכולה להחליט על תכנית הלימודים, אבל יכולה להחליט על עצמי. To be or not to be? חשבתי שלעולם לא אתקרב לנושאי לימוד שכאלה, חשבתי שאהיה מוסיקאית או אמנית, ואולי עוד אהיה, אבל בינתיים המציאות מחטיפה לי כאפה. עכשיו אני צריכה להחליט אם לקפוץ לשם, לבור העמוק הזה שאין לי מושג אם יטביע אותי או יציף אותי מעלה. אין לחץ, כן? אבל בא לי להיות משוגעת ולעשות את מה ש-ה כ י בא לי. להקשיב לעצמי ולרצונות שלי ולא לפחד להתמודד עם האויבים הכי גדולים שלי. להתמודד עם החשש.
אבל רגע
מה אם אני טועה?
זה הכי לא אידיאלי לבחורה כמוני, חסרת תעודת בגרות, הומנית (מבחינה מקצועית) בכל רמ"ח איברי, לבוא ולהירשם ללימודים עם חלק נכבד של קורסים שגורמים לי לרצות לצעוק הצילו. קורסים שמפחידים אותי עד עמקי נשמתי. כאילו, על מי אני עובדת? אני בכלל לא מאמינה שאני מסוגלת לזה. והכי גרוע, שכל מי שמכיר אותי ירים גבה ויחשוב לעצמו 'מה האהבלה הזאת חשבה לעצמה ששהיא נרשמה לזה?!'
אז בא לי לצעוק הצילו. ובכלל, הכי כיף לברוח במחשבות. במיוחד שיש לי כאן ועכשיו, עוד הרבה דברים לקיים ולעשות...
אז אני מקווה קודם לחזור אל הקרקע, מתפללת להצליח לסיים את כל המשימות, אולי אח"כ יתפנה לי זמן למחשבות...
לילה טוב לכל ההססנים בקהל!
(וגם לשאר  )
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
