יש לי וידוי

אני אוהבת פורנו

יש לי עוד וידוי

אני משייכת את עצמי לזרם הפמיניסטי שמתנגד נחרצות לפורנו

מהסיבה הבסיסית שאני מתנגדת נחרצות לזנות. כי גוף האדם, בחברה מוסרית ששמה את זכויות האדם במרכז, פשוט לא למכירה. ופורנוגרפיה הרי זו זנות מצולמת. ולא חסרות עדויות של כפייה וגם סטטיסטיקות שמראות ששחקנית פורנו לא סבירה לעבור את גיל 40 (מנת יתר, התאבדות או רצח על ידי הסרסור)

אחר כך גם יש את ההתנגדות שנובעת מהשיח הפמיניסטי, על האופן שהפורנו חודר לתרבות המיינסטרים ומייצר אופנה של דימוי גוף (נטול שיער ובעל חור תחת ורדרד למשל) וגם הפורנו המיינסטרימי ההטרוסקסואלי מראה מצב בו אירוטיקה = החפצת נשים, השפלה ודומינציה גברית.

ואני חולמת

על פורנוגרפיה נשית

על פורנוגרפיה כדרך ביטוי לגיטימית

פורנוגרפיה שחוגגת גם את מיניות האישה, מבט האישה ועונג האישה

כי את כל אלה לא מצאתי בפורנו המיינסטרים ההטרוסקסואלי.

אתמול נפגשנו כל החברות הקוויריות ועוד שתיים סטרייטיות לערב פורנוגרפיה נשית. בעיקר לסבית אבל לא רק. היה אפילו פורנו לסבי מיועד לגברים הטרוסקסואלים. רק בשביל ההשוואה כמובן.

אני חושבת שבפעם הראשונה הבנתי מה גברים מרגישים כשהם נפגשים לצפות בכדורגל ביחד.

שתינו, נשנשנו, צחקנו בכל רם ומתגלגל, הגבנו ופירשנו את כל המתרחש. כל פעם שהיה משהו טיפה יוצא דופן הסתכלנו אחת על השנייה במבטים בוחנים  

"עשית את זה כבר? היית מנסה? איך הכוס שלך בהשוואה לכוס הזה? כי לי אישית הכוס המושלם הזה עושה קומפלקסים! ואיך בכלל מורידים שם שיער ??"

*גברים יקרים שקוראים שורות אלא, כשאתם רוצים לענג אישה בעזרת האצבעות שלכם, אל תעשו כמו בפורנו שאתם רואים. אתם יודעים על מה אני מדברת, האצבע ישירות על הדגדגן ותנועות יד מהירות וחדות כאילו אתם די ג'יי שמזיז תקליט. זה נורא. מוגש כשירות לציבור*

להפתעתי הרבה, הערב לא נגמר באורגיה מטורפת.

ואז חשבתי על הבחור המתוק שהופיע לא מזמן בחיי

נפגשנו כבר שלוש פעמים ועדיין לא שכבנו.. שזה ממש הישג אדיר בשבילי

איכשהו נוצרה איתו דינמיקה עדינה ומאוד תמימה.. שנינו עדיין נבוכים אחד ליד השנייה ועוד לא חושפים את הצדדים הפחות אסתטיים

אני רוצה לספר לו על ערב הפורנו הזה, כדי שיגלה עוד צד בי, צד לא כל כך נבוך ובלי הרבה טאבו. הצד שיכול לדבר על הכל ושאוהב בדיחות גסות ופרובוקציה.

אני רוצה שהוא יכיר גם את הצד הקווירי שלי, שלא יאיים עליו שלפעמים אני דומיננטית, שידע שלפעמים אני מסירה שיער, אבל רוב הזמן אני לא.

עוד לא החלטתי אם אני רוצה שזה ימצא חן בעיניו או ידחה אותו

יש בי צד שרוצה להתאהב בו, זה אותו צד שיודע שהוא כבר מתאהב בי.. איך אפשר שלא (לא בקטע נרקיסיסטי) ידעתי עוד לפני שנפגשנו שזה מישהו שרוצה להתאהב. מישהו שרוצה להתאהב יראה מה שהוא רוצה לראות. להוסיף לזה שאני צ'ארמרית וגם טיפה'לה מניפולטיבית שיודעת בדיוק אילו צדדים שלה להציג בשביל למצוא חן ולהקסים = התאהבות.

ואז יש את הצד הזה שרוצה להזדיין עם כל מה שזז. אני מפחדת לאבד את החופש שלי, מפחדת לפספס הזדמנויות להרפתקאות מיניות, הרי זה האוסף האהוב עלי והיחיד שאני באמת מתמידה בו! (חוץ מאוסף הגלויות וסרטי די וי די שגם בו אני מתמידה די יפה)

חברים אומרים שאני מפחדת מאינטימיות "אמיתית" 

אני לא מפחדת ממנה, אני משתוקקת אליה, אני משתוקקת לגלות מה יתפתח עם הבחור ההוא

אני רק שונאת את העובדה שזה סותר חשקים אחרים שלי

שונאת את העובדה שאני עלולה לפגוע בו אם אפעל מחוץ לקשר הזה

ואולי אולי אולי יכול להיות היתכן.. שאני גם מפחדת מדחייה?

אולי מצב השליטה שאני חשה בו הוא רק אשלייה. הוא מתאהב בי ואני מהרהרת..האומנם?
יותר מהכל, האם יכול להיות שאני מחכה לאימות החשש הכי גדול שלי?

החשש שהוא באמת מדהים כמו שהוא נראה ושהוא מסוגל להכיל אותי? שעדיין יסתכל עלי במבט מאוהב עם עיניים נוצצות גם אחרי שידע, למשל, עם כמה אנשים שכבתי? או אולי יאיים עליו שאני לא רק נמשכת לנשים, אלא גם מתאהבת בנשים (פשוט יש סטרייטים שלא הבינו את זה עדיין)

כמה אחוזים כנים מעצמי אצליח להיות לידו?  

בקיצור, הקטגוריה האהובה עלי היא האנטיי מונסטר. מה שלכם.ן?