לפני יומיים סבתא שלי מצד האבא (שגרה בספרד) נפטרה, אימא שלי אומרת שזה היה פשוט שטותי המוות הזה, טעות של הרופאים, וכך גם סבא שלי (שגר בספרד) אומר.
כ"כ לא בא לי ללוש בחרא הזה של מי אשם ומי לא, גם ככה זה לא יחזיר אותה.
אבא שלי טס ישר באותו היום שהודיעו לו על פטירתה, כמה דקות לפני שהודיעו לו אני וחברה שלי היינו בחדר עם אח שלי, ושמענו פתאום את סבא שלי אומר, "רוני יש לי חדשות רעות, אימא נפטרה".
ולפחות איזה 5 שניות אחרי שהוא אמר את זה שמעתי את אבא שלי אומר "היא נפטרה, אימא נפטרה" והתחיל לבכות.
רצתי אליו, וחבקתי אותו, חברה שלי נשארה בחדר (נראה היה שלא ידעה בדיוק מה לעשות), אחי בא אחריי ורצה לחבק אותו גם.
כשחיבקתי את אבא שלי פתאום הרגשתי שבא לי לבכות, את הלב מתחיל לצטמק ולרעוד, והרגשתי שאני כבר עוד שניה עומד לבכות.
אבל לא הצלחתי, וזה לא כי לא אכפת לי שהיא מתה, וזה לא כי התביישתי, וזה לא כי התאפקתי שלא לבכות, פשוט לא הצלחתי, משום מה זה לא יצא.
וזה אותו הדבר שקרה לי כשהסבא והסבתא מצד האימא נפטרו, לא בכיתי, לא הצלחתי...
יהי זכרה ברוך...
כדי לברוח קצת מכל מה שעבר עליי, ביום שלמחרת החלטתי בכל זאת ללכת לליזי (My best friend), עם החברה שלי, וספי (ידידתי האשכנזיה) ורצינו גם שגל (ידידי העגלגל) יבוא אבל הוא מצא לו זמן להיות חולה (שוב), חוץ מזה הצטרפו אנדריי ועוד בן אחד ששכחתי את שמו, וראינו לנו סרט ולאחר מכן הם קישקשו להם שם כל מיני דברים ודיברו בזמן שאני שחקתי יוגי-הו (אני לא באמת אוהב את זה, פשוט השיחה לא עניינה), אך לבסוף נכנעתי והצטרפתי לשיחה שגלשה לשעות הקטנות של הלילה ומעבר להם.
נהנתי והיה סבבה, רק באסה שמאז כואבת לי הבטן ואין לי מושג למה.
אין לי כ"כ מה לחדש לכם עוד, מלבד זה שחידשתי את מחוללי הספירה לאחור מחדש ולמשהו חדש, והוספתי עוד שתי תמונות חמודות שאהבתי נורא ומשום מה התחשק לי ממש לתקוע אותם באתר אז....תהנו...
Bye Bye ;)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
