אתמול אכלתי רק שלוש ארוחות. לא הספקתי לאכול ארוחת בוקר לפני שיצאתי מהבית, והחלק בי שאוהב להיות רעב שכנע אותי שזה לא כזה נורא אם אני אוכל ארוחת בוקר 3 וחצי שעות אחרי שהתעוררתי. והאמת שלא הייתי רעבה, אבל אני ממש משתדלת לאכול מסודר ולא לאכול ארוחת בוקר זה לא לעניין. והארוחה האחרונה שאכלתי הייתה בשש בערב, שזה דווקא לא רע לדעתי כי כשאני אוכלת בלילה הבטן שלי כואבת. אין ספק שדפקתי משהו במערכת העיכול בכל השנים האלה של אכילה מזעזעת, אבל אני מקווה שזה יסתדר לאט לאט והגוף שלי יצליח לרפא את עצמו. 

אני עדיין היפראקטיבית ולא מצליחה לישון יותר מ5 שעות בלילה. אני מתעוררת בבוקר ופשוט לא מסוגלת להשאר במיטה. ניסיתי לעשות מדיטציה, אבל המוח שלי פשוט לא מוכן להשאר שקט. הוא לא מוכן לשתף פעולה עם כל עניין השקט הנפשי הזה שאני מנסה להפיל עליו. אז שתיתי חליטה שאמורה להרגיע, עם קמומיל ומליסה וכל מיני כאלה. אבל אני עדיין היפראקטיבית, אני עדיין בקריז. אני צריכה לעשות ספורט כדי לשחרר קצת אנרגיות, אבל הגוף שלי כ"כ מותש. 

חלמתי בלילה שהיה לי בינג'. חלמתי שאני פשוט לא חושבת על זה אפילו, פשוט הולכת ואוכלת מלא לחם (לחם עושה לי כאבי בטן ממש רציניים ובחילות ממש קשות, אז אם אני אוכלת לחם זה אומר שזה בינג'. אני לא נהנת להזיק לעצמי כשאני במצב השפוי שלי). ממש הרגשתי את חרטה עמוקה אחרי שעשיתי את זה, כאילו זה אמיתי, כאילו זהו. אין דרך חזרה. זה קרה, ועכשיו אני צריכה לתת להפרעת אכילה הזאת להשתלט לי על החיים. וכשחלמתי זה היה כ"כ אמיתי, התחושה הזאת. שפשוט אין לי ברירה, אני בתוך המערבולת. ומה זה משנה אם אני אפסיק עכשיו? בכל מקרה יהיו לי בחילות וכאבי בטן כבר. פעם האמנתי בזה. היום אני יודעת שזה לא נכון, אפילו שאני נופלת בזה לא מעט פעמים. אז אני מזכירה לעצמי שגם אם אני אפול, גם אם אני לא אספיק לשים לב ואוכל לחם, וגם אם יהיו לי אח"כ בחילות במשך כל היום.. אני פשוט לא צריכה לפוצץ את עצמי בזה. מה עדיף- לאכול חתיכת לחם ולסבול מבחילות, אבל להמשיך בדרך? או להחליט שאם אכלתי את החתיכה הקטנה הזאת, אז עדיף שכבר אני "אהנה" מהבינג' הזה ואוכל אלף פרוסות לחם ולא אוכל לזוז במשך יומיים? התשובה ברורה לי עכשיו. בחלום היא לא הייתה ברורה. מצחיק שכשיש בינג' המוח פשוט נהיה מעורפל.