ביקשת שאכתוב לך מדוע אני לא מפסיקה לחשוב עליך. בעצם, דרשת שאכתוב לך מדוע אני לא מפסיקה לחשוב עליך. לא, אני אתקן - ביקשת שאכתוב לך מדוע אתה "לא יוצא לי מהראש", כפי שניסחתי אני. יש הבדל מאוד מהותי בין השניים, כשחושבים על זה. בין לא לצאת לי מהראש לבין לא להפסיק לחשוב עליך. האמת היא, שזה לא שאני חושבת עליך, כמו שאתה פשוט תמיד שם, איפשהו, ברקע. אולי, בעצם, אתה הרקע. אתה הרקע לכל מה שאני מנסה להגיע אליו, ללא הצלחה, מהסיבה הפשוטה שהפעם היחידה שבאמת הייתי קרובה אליו - הייתה איתך. הייתי רוצה לומר לך שהגעתי לשם, למה שרציתי, איתך - אבל אני לא יכולה לשקר. לא לך. לך מגיע לדעת הכל. בעצם, דרשת לדעת הכל. ואני מחוייבת לציית.
בכל פינה חשוכה בבר כזה או אחר, אתה ברקע; בכל פגישה במלון מפוקפק באמצע הלילה, אתה ברקע; בכל חיבוק שלאחר-מעשה, אתה ברקע; בכל פעם שאני מנסה לאבד שליטה, ושמישהו אחר ייקח אותה - אתה ברקע. ואני שונאת את זה. שנאתי את זה לאורך הרבה זמן. חשבתי שאתה סתם, באת לקחת, בלי התחשבות, באת באלימות, לא בתשוקה - כשבעצם היית בדיוק מה שרציתי, רק ש... איך להסביר את זה? היית גם כל מה שאני מפחדת ממנו. הגעת בתקופה בה כל מה שרציתי זה שמישהו יאמר לי מה לעשות, וכשהגיעה ההזדמנות זרקתי הכל לפח. אני מצטערת, באמת, ומוכנה לפצות על הכל. עם כל מה שתבקש. בלי גבולות, בלי דרישות, בלי חוסר-סבלנות, בלי חוסר-אמון. אני פותחת דף חדש ביני לבין עצמי, או ליתר דיוק - פתחתי אחד - אתמול בלילה, בערך דקה לפני ששלחתי לך את ההודעה. אני מוותרת על עצמי לגמרי, ונותנת לך להוביל, לאן שלא תלך, מה שלא תדרוש - אני אציית.
זה אולי לא מסביר למה מגיעה לי הזדמנות נוספת, אבל זה מסביר למה שלחתי את ההודעה. ואני מבקשת... לא, מתחננת, להזדמנות הנוספת שאני יודעת שלא באמת מגיעה לי. אבל לא תמיד מה שמגיע זה מה שמקבלים, ואני מקווה שפה זה המקרה. זה לא שהפסקתי לפחד, זה שאני מוכנה לפעול נגד הפחד הזה, ולציית לכל פקודה שתגיע.
בתקווה שתהיה כזאת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Penny For Your Thoughts