אורלי התארסה. אני מתמקדת באצבעות שלה בזמן שהיא מסירה את הלק משלי ומתלבטת ביני לבין עצמי - זה היה שם? זה חדש? זה מתאים לעגילים ולשרשרת... אז נראה לי שזה כבר היה שם. טבעת יהלום זהובה, עדינה, על האצבע המורה ביד שמאל שלה. ואז היא מצילה אותי מאי-הודאות שבסיטואציה - "מגיע לי מזל טוב!" - והיא מחייכת, ואפשר לראות שזה חיוך אמיתי, כנה, מאושר, מתרגש, מאוהב. אני לא יודעת להתרגש on demand, אבל אני מנסה בשבילה. שואלת את כל השאלות החשובות והבנאליות. כמה זמן? ארבע שנים, אבל עם הפסקות. אתם גרים ביחד? אני מתנחלת אצלו. ואיך זה היה? היינו בבורגס, בג'קוזי, ערומים, ופתאום מתוך המים הוא מוציא טבעת... מזל טוב! ומה איתך? גיא חזר כבר מחו"ל? כן... חזר, מזמן כבר. איזה כיף, אני זוכרת שהתגעגעת אליו פעם קודמת שהיית פה. לא רציתי לדכא את האוירה, אז לא סיפרתי לה שאני עדיין.
... מזל טוב.