לא התכוונתי להתאהב בו שוב, לא התכוונתי להיפרד ממנו שוב, לא התכוונתי שיישבר לי הלב. שוב. לא התכוונתי למצוא את עצמי במסיבה, משוחחת עם מישהו אחד ובו-זמנית סורקת את המקום אחר מישהו אחר. לא התכוונתי לצחוק מהבדיחות שלו. לא התכוונתי לרקוד איתו. לא התכוונתי לנשק אותו. לא התכוונתי לספר לו שאני לא זוכרת את הסיבוב הקודם שלנו ביחד.
עשינו הכרות מחדש. זה היה די נעים, ויכולתי להרגיש משהו זז בתוכי בחוסר נוחות. הרגשתי שאני מרמה אותו. אולי מרמה את גיא. אולי מרמה את עצמי. מישהו פה ללא ספק יצא מרומה. הוא קרא לי פני החדשה - הסברתי לו שאני לא חדשה. אני אותו דבר, זה הוא שחדש. "לא את לא". לא אני לא. אני לא איפה שהייתי בסיבוב הקודם. אני במקום אחר, ברור יותר, גם אם מפחיד יותר. אני חושבת שההבדל הוא שהפעם אני לא רוצה לברוח, רק שעם מי שאני לא רוצה לברוח ממנו כבר שרפתי את כל ההזדמנויות. אני מנסה לא לכעוס, בסופו של דבר זו אשמתי. אין מה לעשות, אני לא יודעת להיות אחרת, הוא לא יודע להיות אחר. כנראה שזה פשוט לא מתאים. ובכל זאת הייתי צריכה לעשות בירור אחרון.
אני בכלל לא יודעת איך הוצאתי את המילים האלה מהפה. שנייה אחרי ששלחתי לו הודעה התחרטתי. חשבתי שזה מיותר. למה אני צריכה להודיע לאקס שלי שאני מתחילה לצאת עם מישהו אחר? על דרור לא עדכנתי אותו. ובכל זאת זה הציק. וכולם אמרו לי לעשות את הדבר הנכון, ההוגן. אי-אפשר להתחיל משהו חדש בזמן שהמשהו הישן עוד מקפיץ לי את הלב מידי פעם עם וידויי אהבה וגעגוע ריקים. זה לא הוגן כלפיי. זה לא הוגן כלפיו. זה לא הוגן כלפי הדייט שיש לי שבוע הבא.
אז אמרתי. עשיתי את הדבר הנכון.
אז למה אני לא מפסיקה לבכות?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Penny For Your Thoughts